למעשה, רק ימי ריצה הם ימים טובים
אם אחרי לילה ארוך, הגוף שלי מחזיר לאט את אור היום ואת הזיכרון הכהה של הלילה הקודם, יש רק נחמה אחת: כוס גדולה של מיץ תפוזים ומכנסיים. ברגע שאני מצחצח את הבד הרך על רגלי הכבדות לרקוד, קצת הנגאובר נופל ממני. אני לא מרגישה טוב עכשיו, אבל אני לבושה לפי המצב. אני עדיין לא יכול לזוז בלי כאב צורב מראש, אבל אני גם לא צריך לזוז הרבה עכשיו. יחד עם מכנסי הריצה אני נכנס לזרועות החתול.
המכנסיים הם המגן שלי
אבל אתה לא צריך להיות הנגאובר כך מכנסי טרנינג יכול לספק נוחות ונוחות. כשאני מרגישה קלה וחסרת דאגות, היא אוחזת בי בחוסר משקל, שיכולתי להכות בה סלטות. אם אני לא רוצה לראות אף אחד, הוא מגן עלי מפני מבטים קרים ושואלים. בקיצור, אין לוויה טובה יותר בימי ראשון, שבת, ימי הנגאובר, ימי אהבה, ימי נטפליקס, ימי טרמפולינה. נו טוב, אין באמת יום שבו המכנסיים לא ירגישו טוב.
Hach, אלסטי, אתה אוהב את החיים שלי
מכנסיים אחרים לוחצים בירכיים, משפשפים על הירכיים, לוחצים את העגלים. מכנסי הטרנינג אינם בולטים. אתה בקושי מרגיש אותה, היא רק מחבקת אותה במעורפל. אפילו אחרי פיצה מוכנה מדי, טירמיסו קפוא, המכנסיים לא מאשימים אותי. במקום כפתורים נוקשים, מכנסי הריצה יש רצועת אלסטי מניב. מכנסי הריצה גדלים עם הדרישות שלהם.
ריצה? בטח לא ב Joggighose
רך ומפנק כמו המכנסיים בפנים, כל כך מרדני זה נראה מבחוץ. עם המכנסיים שלי אני לובשת מסר שאין לטעות בו לפני: אתה יכול להתקשר אלי היום. לא אכפת לי שאני נראית טוב יותר בג'ינס הדוקים. לא אכפת לי אם אפור הוא עכשיו צבע המגמה או לא. ולא אכפת לי שיש עדיין כתמי רוטב עגבניות מיום ראשון האחרון על זה. מכנסי הריצה הם גם אזהרה לחברות משעשעות, שותפים או שותפים. כשאני נושאת אותם, אני לא צריכה להגיד מה שכולם רואים: לא, אני לא אביא את הזבל היום. אני גם לא הולך לתערוכה החדשה בקונסטהאלה. ויותר מכל אני בהחלט לא הולך לרוץ יותר.
המכנסיים יש רק פגם וזה השם שלהם. יש לו אי הבנה גדולה: מכנסי ריצה אין להם שום קשר לריצה. לא שלי, בכל מקרה.
