אדיו, פינה באוש
פינה באוש, פינה בלרינה. שום רקדנית אחרת בעולם לא גילמה יותר יופי, זוהר, רגש ותנועה. עיניה, כתפיה, צווארה גווע, חיוך, כובע גבר, מכנסי גברים, סיגריה, כך הם היו ידועים: שתקן, פיליגרן ומסתורי, אוהב את עצמו, עדין ואירוני. מדונה ו ספינקס באותו זמן. נולדה בסולינגן, היא חוללה מהפכה בשלבי העולם מן העיר השכנה וופרטל.
כל מה שאני עושה אני עושה כרקדנית.
"כל מה שאני עושה, אני עושה רקדנית, הכל, הכל!", אמרה פינה באוש שנתיים לפני מותה. זה התחיל כאשר בתו הביישנית של בעל הפונדק ישבה חולמנית בין הרגליים מתחת לשולחנות המרזח. מאז גיל ארבע, רקדנית קטנה רקדו, כמו שם הטבילה שלה. לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר פולקוואנג באסן ושנתיים של לימודי מחול מודרניים בניו יורק, חזרה לבלט פולקוואנג. בגיל 33 הפכה למאיתנית בלט וכוריאוגרפית ראשית בתיאטרון וופרטל. אחד מהם קובר את הסוס ואת הברבורים הגוססים בתהום הקמרון. שערורייתי בהתחלות שלהם. כי בתור כוריאוגרף, היא לא רק לתת לה להרקוד אנסמבל, אבל גם לספר סיפורים, לשחק, לשיר, לצרוח ולעשות דברים שלא נראו על הבמה לפני. "מזויף, מזויף, מזויף - כל טעות," קרא האפיפיור הבלט הניו יורקי קלייב בארנס בקול ניחר. "יחסים עם הסכיזואיד", מבקר גרמני מעיד על כך ב -1974. כאשר רקדנים של היפופוטמוס התחפשו ב"אריות "שלהם, גברים בשמלות ובנשים עם שדיים חשופים ביצעו קרבות מים על הבמה, הקהל הבכורה השתנה לחוליגנים שצעקו וצרחו היכו זה את זה בפראות. בגרמניה היא היתה בוזז, שיבח בצרפת כמו "Fee de Wuppertal".
לא היו כוריאוגרפיות נוקשות עם פינה באוש
"זה היה תמיד קשור אלי: איך אני יכולה לבטא את מה שאני מרגישה? "היא אמרה. בלי מילים. כי בהתחלה לא היתה המילה, אלא תחושה ותנועה. הרגש.
פינה באוש חוללה מהפכה בעולם התיאטרון.
בשביל זה היא שברה באופן קיצוני עם הריקוד המסורתי והתמקדה כולה בשפת הגוף ובתמונות הגוף. היא פחדה מלים, אבל גם מתוך כבוד. כי היא לא העזה לנסח במילים מה שהזיז אותה.
לא היו כוריאוגרפיות נוקשות עם פינה באוש. חומרי המוצא שלהם היו אנשים וגופם, אשר נושאת עקבות של חיים חיים בלתי חיים עצמם.
בטיולים אורחים בין רומא להונג קונג, היא ואנסמבל שלה אסף מקצבים, תמונות וריחות. בשאלות היא ניגשה לנושאים. אהבה ומאבק מגדרי, צער, פחד, ילדות וסביבה. בסצנות קטנות היא הניחה לרקדנים לנגן את מה שהם הרגישו. הם התרוצצו על קירות או טיפסו על פיסת קיר, קיפצו על 8000 ציפורן, דוושות בין קקטוסים ענקיים או זחלו במים כמו ב"מסוךקה פוגו". ב"קפה מילר "פינה באוש רקדה את עצמה בילדותה. "מה את לא עושה שום דבר כדי להיות נאהבת, "אמרה.
אף אחד לא ידע מה היא רוצה לעשות עם החזרות, היא לא יכלה להגיד את זה בעצמה. בסוף היא שמה הכול ביחד כמו קולאז'. כל היצירות שלה הוצגו בהקרנת הבכורה הנדירה, ההומור שתמיד היו להן, כותרות שהגיעו מאוחר יותר, וקריאות נלהבות הריעו לקהל. "אנחנו מתנשפים", קרא פעם הסופר פטר אסתרהזי. שכן תיאטרון המחול של פינה באוש לא היה צריך להיות מובן, אבל הרגיש.
היא נשאל פעם מדוע היא לא היגרו אל המטרופולינים שחיזרו לה ברחבי העולם. תשובת הרקדנית: "אני מאמינה בדמיון, אם אני רוצה שהשמש תזרח, אז אני פשוט אשחרר אותו, גם בוופרטל".
פינה באוש נפטרה ב -30 ביוני 2009 - חמישה ימים לאחר אבחנה של סרטן, 18 ימים לאחר הקרנת הבכורה האחרונה שלה בבית האופרה וופרטלי.
