קריירה? לא, תודה!

לאחרונה פגשתי שוב את ידידי הוותיק תיאו. אני שמח תיאו הוא אחד שאני אוהב לפגוש כי הוא מדבר בכנות על עצמו. הבהרנו במהירות היכן כולם נמצאים בחיים. תיאו אמר שהוא תוהה במשך זמן מה, אם הכל בסדר בינו לבין אשתו ליסה. זאת היתה רק מחשבה וגם חצי אפויה לדון בה ברצינות עם ליסה. אבל זה עדיין הפריע לו. "ליסה לא מרגישה כמו קריירה בכלל". נראתה מופתעת, תיאו אמר: "בינתיים, כל חברה שלישית מרגישה כמו אישה יושבת על הכיסא, אבל ליסה אפילו לא רוצה לנהל את המחלקה שלה, פשוט לא אכפת לה". "זה נחמד, "אמרתי. "מצד אחד," אמר תיאו, "אבל מצד שני - אנחנו לא אופנה עם זה." מעניין. לא שמעתי את זה מאדם קודם. גברים שמתלוננים על נשותיהם לא עושים מספיק כדי לחזור לעבודה כשהילדים מזדקנים - כן, אני יודע את זה. אבל חיים בריאים, גבר, אשה, ילד, שני הוריו מועסקים היטב, שעליו נופל צל, מפני שהאישה אינה רוצה לחשוף את מריסה מאייר - באופן מתון, את כל העול הכפול והמשולש שניתן להעלות על הדעת? היכן הגברים עומדים היום אם הם מודאגים?

תיאו וליסה גרים בשכונה שבה לכל הזוגות יש ילדים ולפחות אחד ההורים הוא רק עושה קריירה באמצע שנות ה -30 לחייו. הנשים הופכות לשותפות זוטרות או למנהלי פרויקטים; ליסה מאושרת לה בלי להתייחס איכשהו להצלחותיה. בדיוק כשם שתיאו תמיד פטר את עלייתם של האנשים סביבו כ"מודל חיים נוסף ". עד עכשיו.

300 מנהלים רואיינו. אף אחד לא מרגיש משוחק בגיל 50!

תמיד תהיתי איך כל הדיון סביב מכסות ואת הטענה הנשי למנהיגות משפיעה על הגברים. זו היתה התשובה: אתה מבולבל. הם חושבים שכל הנשים צריכות לחקות את סוג ההצלחה החדש הזה ולראות את הגשמתן בכסף רב יותר ובעוצמה רבה יותר - גם אם הן אינן מוצאות חיים כאלה אטרקטיביים. הם מאמינים כי קריירה רוצה היא הצהרה פמיניסטית, חובה. אבל זה לא זה. כמו שזה נהדר כי נשים יש הזדמנויות רבות כמו שמעולם לא: ציטוט הוא בעיקר על העיקרון, על מה זה משנה את המוח. הקריירה לא הפכה פתאום למודל חיים חובה, ולא כל אישה רוצה להיות בלוח או בהנהלה הבכירה או שתהיה שם. בוודאי לא אם היא מאושרת בחיים הרגילים שלה. יש נשים, כמו ליסה, שמעדיפות להתבונן במירוץ העכברים מהחלון עם כוס קפה בידיהם. סוציולוג לאחרונה ראיין 300 נשים מוצלחות מעל 50, נשים אשר נושך במשך שנים. 40% מדהימים אמרו כי יש להם מאבק מתמיד להכרה על בסיס יומי - השאר כבר התפטרו ממילא ממילא, או שהוא בודק כיצד להיפרד מהעבודה העצמית. לא מנהל תחת 300 שאינו משוחק ב 50!

זה מה שאמרתי לתיאו, הוא הנהן, אבל עדיין לא הרגיע: "זה יכול להיות גם שזה תלוי בי, אני יכול להיות בדרכה של ליסה, אם אני מעודד אותה מעט מדי?" הייתי צריכה לצחוק. על האיש החדש החביב הזה, שרוצה לעשות הכל נכון, אבל מי טבוע בחוסר הוודאות שהוא חושב שאפילו הוא מאשים כשאשה קובעת לעצמה את סדרי העדיפויות שלה בחיים ואינה משתלטת עליו עם קאראצ'ו.

מייק דינקלג, 47. במשך זמן רב, היא עצמה האמינה כי אישה צריכה לנסות מסיבות פוליטיות עד כמה היא יכולה ללכת. אבל שיחות רבות עם נשים שלא עושים את זה מאושר גרם להם לחשוב מחדש.