"אני אגיד לך משהו עכשיו, שיוריד לך את המכנסיים"
ג'ון אירווינג בביתו בוורמונט.
לפחות הם לא מכאן אומר הגבר האפור לאשתו ליד האח של הפונדק בווילו פונד, כשאנחנו פונים לכיוון היציאה אחרי הארוחה. הנה ורמונט, איפשהו בין מנצ'סטר לדורסט. כולם מכירים את כולם באזור הכפרי הזה באמריקה. והאדם הרזה שרק חשף אותנו כזר הוא האזרח הבולט במדינה, הסופר הגדול ג'ון אירווינג. "רק תנוח, להתראות מחר", הוא אומר בנימוס, ואשתו ג'נט מוסיפה, "ואל תפחד כשאתה בא לביתנו: הכלב מאוד ידידותי." אינך זקוק לכלב שמירה בהרי ניו אינגלנד. עולם בריא של בתי עץ לבנים עם וילונות צ'ינץ, חנויות אאוטלט מטימברלנד לאסקדה, מאפיות מאפינס וחנויות עתיקות. לאזרחים יש כסף, והאנשים המחפשים את זה גרים כמה שעות נסיעה משם בערים הגדולות של בוסטון או ניו יורק. אפילו באזורים מרוחקים יותר, אין גדרות גבוהות סביב האחוזות הגדולות הפזורות בין הגבעות. העצים החשופים מתרוממים לשמים הכפוריים, ונראה כאילו מישהו בכל מקום סחף בזהירות את העלים הישנים מהיער.
הבית הגדול של האירווינגים נמצא בודד, עם רעפי העץ האפורים שלו הוא מתאים באופן מושלם לטבע החורפי. כבר שביל הגישה מציע נוף מרהיב של ההרים, נוף שגם ג'ון אירווינג נהנה משולחנו? הוא גם עוקב מקרוב אחר מי שמתקרב לביתו, כפי שאחר כך מספרת אשתו ג'נט. יכול להיות שהסופר, שחיי הרומנים שלו עולים תמיד עם ביטויים גרוטסקיים, לא סומך על האידיל הסובב אותו? הוא הציב את דלת חדר העבודה בקומת הקרקע כדי שיוכל לראות בדיוק מה קורה בבית. בתור קבלת פנים חמה הוא מתריע על עונת הציד, שרק מתחילה: "בשלב זה לא אשאיר את הכלב שלי או את בני ללא השגחה - הכדורים עפים מאות מטרים משם." ואז הוא מושך את עצמו בחזרה לשולחן ומשאיר את הביקור בעצמו כדי להתחמם במטבח הכפרי הענק עם כוס תה עם חיי האירווינגינגשן. דיקנס, כלבה לברדור שחומה בשוקולד, על שם הסופרת האהובה על אירווינג, זורקת את עצמה על הרצפה, מותחת את בטנה באמון. זה מזכיר לנו את "קאמר", הלברדור של "המלון ניו המפשייר", וזה כמו שאר האגדה של אירווינג לדובים, גמדים, אנרכיסטים וזונות? אבל רק המחט של מכונת הכתיבה שלו פורץ מדי פעם את הדממה.
ג'ון אירווינג ואשתו ג'נט.
ברור שלאירווינג בכלל לא אכפת שנוכל לבדוק את כל הסירים. זה עתה כתב ספר, בו הוא מציג דברים אינטימיים כמו כמיהתו לאב האלמוני וחוויותיו המיניות הראשונות בגיל עשר שנים בפני קהל של מיליונים. מהן כמה תמונות פרטיות שאנו לומדים בזמן ההמתנה? ג'נט טרנבול אירווינג חוזרת מהטניס. היא אישה יפה וגבוהה בשנות החמישים המוקדמות לחייה. בארוחת ערב בטורונטו איבד אירווינג את ליבו למו"ל הקנדי לפני כמעט 20 שנה. "הוא לגמרי הפתיע אותי. זו הייתה פגישה עסקית גרידא," היא אומרת. "אבל דיברנו המון, כולל העובדה שלא אכפת לו מיהו אביו, דבר שפשוט לא יכולתי להאמין בו." כעבור חודש התקשר אירווינג לעמיתה מג'נט וביקש את כתובתה מכיוון שהוא התאהב בה. כעת ג'נט עובדת כסוכנת של בעלה והקימה גם בית ספר פרטי שביקר גם בבנם אוורט בן ה -14. יש צילומים שלו בכל רחבי הבית: אוורט כתינוק, כפעוט, כמתבגר? יחד עם תמונות של ג'נט, חברים וקרובי משפחה. אין עוגיה מעל או על מדפי הספרים ושולחנות הצד שבהם לא תלוי ועומד תמונה ממוסגרת. באולפן הצלצולים הפרטי של אירווינג ליד חדר העבודה שלו, יש קיר שלם של בניו הבוגרים של ג'ון מנישואיו הראשונים, שכמו אביהם הצליחו מאוד בספורט הטבעות כבר שנים. אני חושב על הסדרה המפחידה של ווים לתמונות ריקות, אותה תיאר בצורה כה מרשימה ברומן שלו "אלמנה לשנה". התצלומים נראים כמו הוכחות לקיומם של אהובים, אך גם משל עצמם: תמונות רבות של ג'ון אירווינג נמצאות ביניהן, מחבר מכונת הכתיבה, כמאמן מתאבק, משפחה וסבא וזוכה האוסקר. במחקר, כל כריכות הרומנים שלו ממוסגרות על הקיר, יחד עם רשימות רבי המכר הרלוונטיות של "ניו יורק טיימס".
בהשוואה לתמונות, הילדה בת 63 נראית רזה, הלחיים שקועות מעט. לפניו על השולחן עומדת המהדורה האמריקאית של הרומן החדש שלו "עד שאמצא אותך". למעלה מ- 1,100 עמודים מכסים את סיפורו של השחקן ג'ק ברנס, בנם של אמן קעקועים ואורגן, שאינו מכיר את אביו ובכל זאת מקווה לשמוע ממנו יום אחד. זהו ספר שהפך להיות כל כך אישי בחלקים עד שארווינג, לאחר שהשלים אותו, העביר אותו מהראשון למספר השלישי כדי להשיג מרחק רב יותר מגיבורו. זה מעולם לא היה סוד שהוא נולד ג'ון בלונט ג'וניור ואומץ על ידי בעלה השני של אמו בגיל שש. אבל אירווינג תמיד הכחיש, אפילו אחרי נישואיו לג'נט, לדאוג למפיק האבוד שלו. למרות שכמעט אין רומן של אירווינג שלא כולל ילדים שמתגעגעים להורה אחד לפחות, "לא רציתי לדבר על זה", הוא אומר. "אבל עכשיו, אחרי אחד עשרה רומנים, נמאס לי מהשאלות הבלתי פוסקות לגבי התוכן האוטוביוגרפי של ספרי, ופשוט התחשק לי להגיד," אני אגיד לך משהו עכשיו, שיסיר לך את המכנסיים! " הוא צוחק ועיניו הכהות מתדיישות לפתע. כמתאבק, אירווינג יודע לנצח על ידי שינוי פתאומי של טקטיקות. "היה לי ברור מההתחלה שהנושאים בספר יביאו לכל מי שחצי מוחו ישאל אותי אם זה קרה גם לי." אירווינג רצה את זה ככה. היו לו שבע שנים להתכונן לשאלה זו, אחרי הכל, כמו בכל אחד מספריו, הוא כבר הגדיר את עלילת הרומן בדיוק כשהוא התיישב במכונת הכתיבה בשנת 1998. עם זאת הוא לא היה מוכן שהמציאות תעקוף את סיפורו לאורך השנים.
מכיוון שככל שגיבור ג'ק ברנס נודע יום אחד שיש לו אחות למחצה, ג'ון אירווינג קיבל את השיחה בשנת 2001, שאח למחצה ממנו היה מדווח לחבר. "משום מה מעולם לא חשבתי שאבא שלי יכול להביא ילדים אחרים", אומר אירווינג. אמו כמעט מעולם לא דיברה על האב. רק ב -1981 מסרה לו חבילת מכתבים ללא תגובה, שקיבלה מג'ון בלאנט במלחמת העולם השנייה. "הייתי צריך ...", הוא אומר, "אני לא גאון במתמטיקה ... בן 39, עד שהיא חשבה שאני מבוגרת מספיק כדי לקרוא אותם," אומרת אירווינג. טנור המכתבים שג'ון בלאנט כתב מהשבי בהודו ובסין היה שהוא לא יכול להיות עם אמו של ג'ון, אך הוא היה רוצה לקיים קשר עם ילדו. אירווינג תמיד הניח שאביו פשוט לא מתעניין בו. ברומן הבא שלו, "עבודתו של אלוהים ותרומת השטן", השתמש אז אירווינג בקטעים מהאותיות? אות נסתר לאב, לפחות עכשיו לדווח עליו. אבל שום דבר לא קרה. אולי ג'ון בלאנט לא ידע שג'ון אירווינג הוא בנו? "ברור שתמיד דמיינתי שהוא יודע את זה, ולכן הוא תמיד היה הקורא הכי חשוב שהיה לי בשבילי." כלפי חוץ, אירווינג המשיך לטפח את עמדתו המתריסה: "כשאנשים שאלו אותי למה אני לא פשוט אנסה למצוא את אבי בעצמי, עניתי: יש לי כבר אבא!" עד היום יש לאירווינג מערכת יחסים קרובה מאוד עם אביו החורג, המטפל כעת באמו החולה קשה, והוא מראה לנו בחדר אורחים את תמונת החתונה של השניים: זוג קורן, בפינה השמאלית של הפנים העגולות של ג'ון הקטן בן השש. "זה היה היום שהפכתי לג'ון אירווינג", אומר הכותב. יום שמח: "סוף סוף נקראתי על שם מישהו שיכולתי לראות." לראות אדם, להראות אותו, לשמור על זיכרונות. זה חשוב לאירווינג. שוב במחקר, הוא מעלה תמונה נוספת? ילד שפוזל בשמש ליד אביו החורג על החוף בקייפ קוד: "הנה אני בן עשר, זקן כמו ג'ק בספר, כשאותו דבר קורה לו." אותו דבר, זה סקס עם אישה מבוגרת. ג'ון היה בן אחת עשרה, זה קרה כמה פעמים. זו הייתה אישה "שהכירה את משפחתי ואנחנו סמכנו עליה".
ג'ון אירווינג עם האוסקר שלו, אותו קיבל עבור התסריט של "עבודת האל ותרומת השטן".
הוא מעבד באופן מילולי את החוויה הזו, כבר לא קשה לו לומר: "לא הרגשתי התעללות בזמנו, אבל בהמשך הבנתי שלא היו לי קשר נורמלי עם נשים מבוגרות." מצד אחד הוא נמשך אליהם, מצד שני, הקסם הזה הדף אותו. "וכנערה הייתה לי הרגשה שהנשים הללו יכולות להסתכל עלי, אפילו אם לא הייתי עושה כלום, עד שהייתי בשנות העשרים לחיי, הרגשתי כמו ילדה בת אחת עשרה כשהן ניגשו אליי, לא הייתי מסוגלת להתנגד להן," אומרת אירווינג , הוא מעולם לא עשה טיפול, אך דרך אחת להתמודד עם רגשותיו הסותרים הייתה ההתאבקות: "אתה לא עוסק באומנויות לחימה אובססיביות כל כך אם אין סיבה עמוקה יותר," הוא אומר ונשען לאחור בכיסאו בשולחן העבודה. וחצה את ידיו מאחורי ראשו.על הזרוע שלו נדלק הקעקוע שעקץ במהלך מחקריו על הרומן שלו: מעגל עם מוט בו הוא מייצג את הסימן בו מתחילים המתנגדים במשחק ההיאבקות שלהם על המזרן. הצלמת נכנסת לחדר, ואירווינג משנה פתאום את הנושא ומפנה את תשומת לבה לתמונה שעל הקיר שצולמה בטקס פרסי האוסקר בשנת 2000. "ראית את התמונה של קורטני לאב מראה לה תחתונים? בני ברנדן עשה את זה. אמרתי לו, אתה לא עושה את זה, אבל הוא העיר בצדק: הדבר המיוחד בתמונה זה שהיא לובש בכלל תחתונים! "
המספר ג'ון אירווינג יודע איך לבדר את הקהל שלך. ספרו אינו הודאה דומעת, אך משתנה באופן אירביאני טיפוסי בין הומור לטרגדיה. בשום פנים ואופן הוא לא רוצה לתרגם את חייו לספרות: "רק בגלל שחוויות טראומות את עצמך, הם לא בהכרח מספקים את הפרטים הטובים ביותר לספר - ברומן אתה יכול להחמיר את המצב - וזה טוב יותר לסיפור," אומר הוא. "האישה איתה קיימתי יחסי מין הייתה צעירה יחסית, בניגוד לגברת מכאדו בת ה -40 ברומן, שאף יש לה ילדים בעצמה, ואמי לא הייתה כמו של ג'ק." זה מתמרן את זיכרונות הילדות של ג'ק ומעצב את האב למפלצת טורפת אשה שנראה שג'ין ג'ק לא מוגזם נושא בתוכו. "אבל למעשה חזיתי את האמת בספר", אומר אירווינג. "כמו שאבא של ג'ק הוא לא שטן בסופו של דבר, כך גם היה שלי, למרות שתמיד פירשתי את שתיקת אמי ככה." לאחר שג'ון אירווינג קיבל את השיחה בשנת 2001 שמישהו בשם כריס בלונט יצר עמו קשר, החידה על אביו הגיעה סוף סוף לסיומה. "התקשרתי לכריס, אני חושב שדיברנו שעתיים, וג'נט ישבה מולי, מחווה ורשמה הערות ואומרת 'האם הוא עדיין חי?', אבל לא שאלתי את השאלה הזו, ככל שדיברנו יותר, כך היה ברור יותר שאחי למחצה לא יכול היה להביא את זה ללב כדי לומר לי שאבא שלנו מת. " ג'ון בלונט נפטר בגיל 77, שנתיים לפני שג'ון אירווינג החל לכתוב את הרומן שלו. הוא התחתן שלוש פעמים נוספות ואב לארבעה ילדים נוספים, שלושה בנים ובת אחת. שלושה מאחיו למחצה נפגשו כעת עם אירווינג. "הוא היה אדם טוב ואבא טוב בעיני ילדיו האחרים," הוא אומר ומיישר ערימת סדינים בשולחן העבודה המסודר במיוחד שלו. מדוע האב לא יצר קשר עם בנו הבכור גם כשהיה מבוגר? לא ניתן להבהיר סוד זה. "אבל אני שמח שמשפחתי מצאה אותי", אומר אירווינג ומחייך, מה שגורם לו לפתע להיראות צעיר בהרבה. "זה חשוב לי מאוד." הוא עובד שוב על ספר חדש. מדובר על אב ובן, האם נפטרה. ג'ון אירווינג ממשיך להיאבק בנושא. אבל הוא רגוע יותר בעבודה מבעבר. "הבן שלי אוברט אמר לי כמה פעמים לאחרונה: זה מרגיש כאילו לא תכתוב בכלל. רק חשבתי," ילד מסכן, אני יושב בספר הזה כבר שבע שנים, בזכרוני המודע יש לי רק וזה מראה לי שאני חי כל הזמן תחת ענן. "
מאחורי חלונות חדר העבודה החושך התמקם על ההרים. אירווינג נהיה חסר מנוחה, זה בערב שבת והוא רוצה לבלות את זה בדרך הרגילה עם ג'נט ואברט. הוא יכין פיצה והם יצפו בסרט עם שלושה מהם. משפחה אמריקאית רגילה. בדלת הוא נפרד: "היזהר כשנוסעים בחושך, יש צבי בכל מקום והיו תאונות לא טובות." ג'ון אירווינג אינו יכול שלא להישאר ערני.
ג'ון אירווינג על הרומן שלו
ג'ון אירווינג מספר לך מדוע נזכר ברומן כולו - לאחר שכבר העביר אותו למו"ל שלו - והעביר אותו לחלוטין מהמספר הראשון לגוף השלישי.
ג'ון אירווינג: "עד שאמצא אותך" (T: דירק ואן גונסטרן וניקולאוס סטינגל, 1152 עמ ', 24.90 יורו, דיוגנס), יפורסם ב -24 בינואר.
