יואכים לוב: "אנחנו צריכים אומץ לחולשה"
ChroniquesDuVasteMonde: איפה למדת את חוש הסגנון שלך? בשנות ה -80 היית צריך לראות בעיטה אופיינית עם שרשרות זהב סביב הצוואר שלך ווקוהילה על הראש שלך בכיכר.
יואכים לוב: (צוחק) אני באמת לא זוכר שרשרת זהב, אני לא חושב כך. אופנה היא עניין של רווחה. לדוגמה, אני מרגיש נוח יותר בכחול כהה ושחור מאשר בצבעים בהירים. לעולם לא הייתי לובשת סוודר צבעוני או חולצת פסים, לא אכפת לי.
קרא את הראיון המלא הבא ChroniquesDuVasteMonde: מאת יום רביעי, 10 בפברואר 2010, בקיוסק.
ChroniquesDuVasteMonde: מאמן לאומי, עם מי אנחנו מדברים על אופנה, על קוסמטיקה יוגה: שבירת פעמים חדשות בעולם המאצ'ו, כדורגל?
יואכים Löw: הזמנים החדשים כבר החלו, כדורגל השתנה באופן כללי. שנות ה -70, 80s היו הזמן של ההוראות: המאמן הורה, השחקן ביצע וסיים. בתור שחקן שכבר נחקר. אבל לא יכולת לדבר בגלוי, לא היתה דעה משלו. כיום, שחקנים רוצים רמה מאוד גבוהה מאוד של תקשורת. הם סובלים הכל, סוקרים ביקורת, אפילו ביקורת קשה, כל עוד היא עובדתית.
ChroniquesDuVasteMonde: הם מגלמים סוג חדש של מאמן, אבל יש לך שיחק את עצמך בשנים סמכותי יותר. מתי השתנית?
יואכים לוב: לא הייתי צריכה להשתנות. בתור שחקן, הייתי מורד יותר כי מעולם לא הסכמתי עם המערכת הסמכותית. כמובן המאמן צריך את המילה האחרונה, זה תמיד נכון, וזה עדיין חל. אבל זה משגע אותי אם אני מקבל הוראות ולא יכול לחקור אותם, בשיחה, בצורה נורמלית מאוד, זה היה קל לשכנע אותי אם אני יודע את הסיבות.
ChroniquesDuVasteMonde: האם שני עולמות מתנגשים בכדורגל? הגברים החדשים על החבר'ה הזקנים שעדיין מחפשים אידיאולוגיה של זיעה ודמעות?
יואכים לב: לא הייתי אומר את זה ככה. אבל משהו כבר זז. לדוגמה, יורגן קלינסמן ואני הבאנו לפסיכולוגית ספורט לנבחרת הלאומית לפני שש שנים. צחקו עלינו, היה ללעג וללעג. איש כבר לא צוחק.
ChroniquesDuVasteMonde: שחקן כדורגל יכול עכשיו להראות חולשה?
Joachim Loew: למה גברים לא צריך להגיב כאשר יש להם יום רע? בשבילי באופן אישי, זה כוח כאשר שחקן מגיע אלי אחרי המשחק ואומר לי בגלוי למה הוא לא יכול לאחזר את הביצועים שלו היום כרגיל.
ChroniquesDuVasteMonde: שחקן באיירן סבסטיאן דייזלר הפך את מחלתו לציבור, הוא סבל מדיכאון. לאחר מכן הוא הושמץ כמו "העלמה דייזלר" ו "Deislerin". הוא נשמט מכדורגל מקצועי. הציבור לא למד על דיכאון של רוברט אנקה עד לאחר מותו. האם חולשה ספורט תחרותי אפשרי אפילו?
יואכים Löw: כמובן, עקרון הביצועים תמיד חל בכדורגל מקצועי. ותמיד תהיה תחרות. אבל זה יכול להיות גם חיובי אם אתה עושה את זה פתוח. אבל אני חושב ששחקנים זקוקים לאומץ לחולשה. וכי כולנו עושים טוב בהתמודדות עם חולשות לכאורה בגלוי יותר. הייתי רוצה שלרוברט יהיה כוח לדבר על מחלתו. אני גם חוו את סבסטיאן דייזלר כשחקן לאומי. יורגן קלינסמן ואני, כבר ראינו: אנחנו לא יכולים להגיע אליו. שחקן כדורגל מוכשר להפליא, גם אדם רגיש מאוד, אבל הוא בנה חומה סביב עצמו. לא הצלחנו לשבור את החומה הזאת.
ChroniquesDuVasteMonde: מה השתנה?
יואכים לוב: בעבר, מישהו שהביע חולשה היה מוטה ומטופל בהתאם. אבל כדורגלנים אינם רובוטים. מותו של רוברט אנקה מראה כי חלק לא יכול להתמודד עם הציפיות והיעדים כל כך בקלות. היה טוב שכולנו עצרנו אחרי מותו של רוברט. אולי זה שינה משהו. שהכדורגל נעשה יותר רגיש ויש סובלנות מסוימת והבנה מסוימת.
קרא את הראיון המלא הבא ChroniquesDuVasteMonde: מאת יום רביעי, 10 בפברואר 2010, בקיוסק.
