לורה אסקיבל: "שוקולד מריר"
הספר
מקסיקו, מתישהו במאה האחרונה. פדרו אוהב את טיטה. אבל בתור הבת הצעירה, את 16 בן הוא להישאר רווקה, מאוחר יותר לספק עבור אמה. זה מה שהאמנה והאמא רוצה.כדי להישאר קרוב טיטה, פדרו מחליט להתחתן אחותה הגדולה Rosaura. המשפחה יכולה להסתפק. אבל היא לא ציפתה לטיטאס דיקסקול? ואת כישורי הבישול הקסום שלה. מעתה והלאה, הטבח היפה מכניס את כל אהבתה להכנה של מאכלים מסורתיים. ולא רק פדרו עדיין מאוהב. כל בית המשפט נכנע בהדרגה לעוגות הקסומות ולתבשילי הקסם של טיטה. לכן דרכה אל האמנציפציה מובילה אותה למקום שבו רצתה אמה לגרש אותה: את המטבח.
שנים-עשר פרקים, שנים-עשר מתכונים טעימים המכילים את טעמם המר של החיים. קל, משעשע? וחושני מאוד.
המחבר
לורה אסקוויול נולד בשנת 1950 במקסיקו סיטי. היא למדה דרמה ואחר כך כתבה תסריטים ושירה לילדים. הרומן הראשון שלה "שוקולד מריר" הופיע בשנת 1989 והפך להצלחה עולמית. לורה Esquivel חי במקסיקו.
ChroniquesDuVasteMonde הספר Edition "Die Liebesromane" סדר
להזמין את כל ChroniquesDuVasteMonde Edition הספר "Die Liebesromane" כאן בחנות שלנו ולשמור מעל 40 יורו לעומת הרכישה אחת.
לדוגמא "שוקולד מריר"
ינואר: טורטאס של חג המולד
המצרכים: 1 קופסאות סרדינים 1/2 ק"ג צ'וריצו 1 בצל אורגנו 1 פחית של פלפלים סראנו 10 גלילי בגטים לבנים קטנים
אופן ההכנה: הבצל צריך להיות קצוץ דק. אם אתה רוצה למנוע דמעות בעיניים בעת חיתוך בצל, מומלץ למקם חתיכה קטנה של בצל על החלק העליון של הראש. אפילו את הבכי עצמו הוא כל כך מעצבן, אבל אתה לא יכול להפסיק ברגע שאתה מתחיל פריצה. אני לא יודע אם בכלל עשית זאת. אפילו אין ספור פעמים. אמא תמיד אמרה שהרגישות הזאת לבצל יורשת מדודה הגדולה שלי טיטה.
טיטה קובעת שהיא הגיבה באלימות כה רבה לבצל, עד שהיא זרקה דמעות איומות בגופה של סבתא רבתא שלי ברגע שהבצל חתך. זעקתה היתה כה חזקה, שאפילו נחה, טבח הבית, יכול היה לשמוע אותה ללא מאמץ, והיא היתה חירשת למחצה. יום אחד גוועו הבכי של טיטאס עד כדי כך שהתחילה בטרם עת את הלידה. אז זה קרה? לפני שסבתא רבתא שלי יכלה אפילו להגיד צרות? טיטה נולדה על עקבים, באמצע שולחן המטבח, עטופה בניחוח מרק אטריות על התנור, טימין, עלי דפנה, כוסברה, חלב רותח, שום, וכמובן בצל. למותר לציין שבנסיבות אלה, הטפיחה המפורסמת על הישבן היתה מיותרת, טיטה כבר נולדה בבכי, ואולי גם משום שהיא הכירה את האורקל שלה, שבחיים אלה היא לא צריכה להינשא. נשה אמר שטיטה נשטפה, פשוטו כמשמעו, אל העולם, על ידי זרימת דמעות מדהימה שנשפכה על השולחן ועל כל רצפת המטבח.
אחר-הצהריים, כשהסתיים ההלם וחום השמש ייבש את המים, סחף נאצ'ה את הדמעות על אריחי המטבח האדומים. עם המלח הזה היא מילאה שק של חמישה קילו, שממנו צריך להשתמש במשך זמן רב לבשל. לידה מוזרה זו הובילה את טיטה לפתח אהבה בלתי נדלית לבישול, ומבלה את רוב חייה כמעט מלידה. כי היא לא היתה בת יומיים בדיוק כשאבא שלה, סבא רבא שלי, מת מהתקף לב.
אחרי העווית הזאת ייבשה אמא אלנה את החלב. למרבה הצער, באותו זמן לא היה חלב אבקה או משהו כזה, ולא היה אפשר למצוא אחות רטובה, כך במצוקה קשה ראה איך הרעב של התינוק צריך להיות מרוצה. ללא שם: Nacha, מומחה אמיתי בכל הדברים מטבח? ורבים אחרים שאינם עושים שום דבר בינתיים? הציע לטפל בדיאטה של טיטה. בעיניה היו לה הכישורים הטובים ביותר "להתרגל לאכילת בטנו של היצור הקטן, "אף על פי שהיא עצמה מעולם לא נישאה ולא ילדה ילדים. היא אפילו לא ידעה על קריאה וכתיבה. כמובן, בכל הנוגע למטבח, אף אחד לא יכול להתאים את החוויה שלה.מאמה אלנה היתה מרוצה מכדי לקבל את ההצעה הזאת, שכן היה לה בהחלט עומס כבד לשאת את יגונה, את האחריות העצומה לחווה, את הטיפול להאכיל את ילדיה, ולהציע להם את החינוך הטוב ביותר; אז היא שמחה, אם לפחות מישהו מן הטיפול של התינוק ואת הבעיה, כדי לקבל את זה כראוי הוזן ירד.
באותו יום, טיטה עברה למטבח, שם היא פרחה עם תירס ותה צמחים ובמהרה מתפרצת בבריאות. זה גם מסביר את העובדה כי היא פיתחה חוש שישי לכל דבר שיכול לספק את הרעב שלה. הזמנים שבהם האכילה אותה על תוכנית המטבח היו מכוונים: אם טיטה הריחה בבוקר, כי השעועית אפילו מבושלת, או בצהריים הבחינו שהמים מוכנים והתרנגולות ניתנות למשיכה, או אם אחר הצהריים הלחם היא ידעה שארוחת הערב מבשלת בתנור, הגיע הזמן להכריז בקול רם על הארוחה שלה.
לפעמים טיטה פשוט בכתה, כמו כאשר נחה חתך בצל. אבל מכיוון ששניהם ידעו את הסיבה לדמעות האלה, הם לא התייחסו אליהם ברצינות. אחרי הכל, הם היו כל כך קולניים ברגעים כאלה שטיטה לא ממש למדה איך להבחין בין ילדותה, אם דמעות של שמחה היו דמעות או דמעות של צער. עבורם, צחוק פירושו דרך לבכות. כמו כן, היא מבולבלת הרצון לחיות עם העונג של אכילה. עבור מי שביקש להכיר את החיים רק בקרבת המטבח, לא היה קל להבין את העולם שמחוץ לממלכה הקטנה הזאת; כלומר, העולם הענקי שהחל מאחורי דלת המטבח וכיסה את כל פנים הבית.
כיוון שהאדמה שמעבר לדלת האחורית, שהובילה אל הפאטיו, אל הגן ואל טלאי הירקות, היתה מוכרת בפינה האחרונה, כן, הנה היא המאהבת הבלתי מעורערת. שלא כמו טיטה, האזור הזה לא היה מושך לאחיותיהם, שבהן, כפי שחשדו, הסתכנו סכנות לאין-ספור לאין-ספור. המשחקים במטבח היו לא רק מטופשים, אלא גם מסוכנים; כמובן, יום אחד הם שיכנעו את טיטה שמדובר במחזה מרתק על מנת להשליך טיפות מים על הענווה הזוהרת ולתת להם לרקוד בפראות.
אבל בעוד טיטה שרה ומנערת את ידיה הרטובות בקצב, כך שהטיפות ייפלו מהר יותר על הגומחה ל"ריקוד", זחלה רוזאורה, שכבר היתה זועפת למראה בלבד, אל הפינה הרחוקה. שונה לגמרי היתה גרטרודיס, שהתלהבה לחלוטין מהמשחק הזה, כמו גם מכל דבר אחר שהיה קשור לקצב, לתנועה או למוסיקה, והתלהבה ממנו. כך שלרוסאורה לא היתה ברירה אלא להימלט לחזית, מפני שרצתה לעמוד מאחורי האחרת ללא עלות. עם זאת, מאז היא בקושי לחלח את ידיה רק השתתפות בהיסוס במשחק, היא לא הצליחה להשיג את האפקט הרצוי. כדי לעזור לה, ניסתה טיטה לקרב את ידיה של רוזאורה אל הגבר. רוזאורה התנגדה במרירות.
כיוון שאיש מהם לא נכנע, התפתח קרב עז, עד שטילה איבדה פתאום את סבלנותה ופתאום הרפתה מידיה של רוזאורה, ואז, עם התנופה המשוחררת, ירדו אל מרכז האזור הזוהר. לא רק שהתקלה הזאת גרמה לענישה של טיטה כעונש, אבל מאז ואילך נאסרה עליה להתעסק עם אחיותיה. כתוצאה מכך, רק נשה נשאר כחבר למשחק. יחד הם בילו את זמנם בלעיסה משחקים ועוגות שהיו קשורים תמיד למטבח.
באותו יום, למשל, כשגילו אדם בכיכר הכפר, שהוציא דמויות של חיות מתוך בלונים מוארכים, ושניהם מיד עלו על הרעיון לחקות אותו, אם כי עם חלקי צ'וריסו. לא זו בלבד שבנו בעלי-חיים דמויי-חיים, אלא גם המציאו פנטזיות, כולל אלה עם גוזנים, כפות-כלב וקוקו.
