חיות מחמד לילדים: "הבת שלי מקבלת רק ערבה"

כמה מחבריי מחזיקים אותי לאם רייבן מאז יום ראשון האחרון לכל המאוחר. באותו סוף שבוע ישבנו יחד ביום הולדת וחברתי סבין התחילה לספר על העובדה שהם רכשו כעת את "שלפי" ואת "שנאפי", שני ארנבים גמדים סופר חמודים. השניים כל כך טובים להתפתחות ילדיהם, הייתם מבחינים אחרי שלושה ימים, איך הם היו לומדים לקחת אחריות.

אגב, הבנות שלך בנות שלוש. אני לא רוצה להישמע ספקן, אבל איכשהו אני בספק אם הם ילכו לקניות לבד בשביל "שלפי" ו"שנופי "או ינקו את האורווה. אולי אני פשוט שלילית מדי.



האם אוגרים אינם פעילים בלילה?

סבין בקושי דיברה, שהגיעה היישר לפוסטים האחרים בנושא. לא היה ברור לי קודם שכל מעגל מכריי החזיקו צבים, דגים, כלבים, חתולים ואוגרים בבית. כנראה בגלל שמעולם לא היה אכפת לי. בחיה האחרונה השתתפתי אבל אז אבל השיחה. "הם לא ליליים?" שאלתי רק. ושבר איתו דיון בן שעה מהגדר. "בגלל זה יש לנו שרקנים", הסבירה דניאלה שמורה מאוד אחרת והעבירה הרצאה על היתרונות של שמירת חיות קטנות עם ילדים מהערימה, שלא יכולתי לעקוב אחריה, כי הוא היה ממש משעמם. בבקשה אל תבינו אותי לא נכון, דני צדקה עם כל מה שהיא אמרה לי! פשוט לא אכפת לי. כי לילדים שלי לעולם לא תהיה חיית מחמד. אלא אם כן אתם קונים אותו בעצמכם ודאגו לעצמכם. אבל הם צריכים להיות יותר מגיל 16. או כבר המריא.



פעם טיפלתי בשדוני השפן

כמובן ששני ילדיי רוצים גם כן? הם שלושה וחמש? כלב. או חתול. או ארנב. עם זאת, האובייקט משנה את רצונו בכל שעה בערך. יכולתי לומר עכשיו שאני מחשיב את הערך החינוכי של חיית מחמד בחינוך כמתבקש. אני לא עושה את זה בכלל. זה לא העניין. אני פשוט לא רוצה כמו כן, אני חושב שהילדים שלי קטנים מדי ולא אחראיים לטפל בזה. אגב, זה לא פסימי, אלא רק מציאותי מאוד.

חוץ מזה, טיפלתי ברקמות השפן של השכנים פעם לשלושה שבועות מכיוון שהייתי מכורה מכדי לומר שלא בא לי. הקטנים תמיד באו איתם בימים הראשונים ועזרו. ביום הרביעי, לאיש לא היה חשק רב יותר, הוא רק נמתח בקצרה על גב החזירים הקטנים מהים, ואז הקדישו את תשומת ליבם למטבח הילדים ולברביות של הילד השכן. עם זאת, ניקיתי את הכלוב הענק וספקתי לבעלי החיים אוכל. אפילו אהבתי אותם, כך שגם הם צריכים להיות נחמדים. ניקוי כלובים אינו אחד הבילויים האהובים עלי. אחרת אני צריך לנקות מספיק.



"אמרתי רק מה שאני חושב"

אבל לחזור לעובדה שכולם חושבים שאני אם עורבת: בשלב מסוים מישהו שאל אותי בחגיגה הזו, איזו חיה הייתה לנו. "לא" עניתי, "אני לא רוצה את זה, אבל בסופו של דבר העבודה תישאר איתי." לעיתים נדירות ראיתי כל כך הרבה מבטים מזועזעים. זה היה כאילו אמרתי לך שזה עתה קיצרתי את ילדי באופן קבוע. חשבתי לרגע אם אני צריך להרגיש רע, אבל פשוט אמרתי מה אני חושב.

אחר הצהריים הבת שלנו שיחקה בגן החדש שנרכש, היא אספה ערבה של כוס. היא ליטפה אותה ושאלה אם נוכל לרחוץ אותה. ניסינו את זה גם אחר כך. ואז שמתי לב למשהו: אלה היו חיות המחמד האידיאליות. חמודים וחסכיים. בפעם הבאה, כשמישהו ישאל אותי אם יש לנו חיות מחמד, אני אענה ב"כן "בטוח. "לבת שלי יש ערבת כוסית שהיא אוהבת אותה על הכל", אוסיף? ואני לא מתבייש בזה.

Our Miss Brooks: Connie's New Job Offer / Heat Wave / English Test / Weekend at Crystal Lake (מרץ 2024).