סופי רויס: תהיי עצמך!

סופי רויס: המערכה הראשונה

חוק 1: פגוש שניים בבית הקפה של מלון "ריג'נט", גנדרמנמרקט, ברלין, בצהריים, ממש לפני הצהריים. "סליחה!" לא, אין לה תירוץ לעיכוב שלה, אומרת סופי רויס ​​כשהיא ממהרת לעברי. לאדילי, עיניים ירוקות, סנטר אנרגטי ועם הקול השברירי הזה שתמיד נוגע בו ושובה אותי כשאני שומעת את השחקנית. במהלך הכשרתה בסמינר של מקס ריינהרדט בווינה, יעצו לה לטפל בחבלי הקול שלה בבית החולים במקום להתעלל בה על הבמה. זה לא מנע מהם לשיר ולשחק בכל מקרה. חיכיתי לה בשמחה. "אני שמחה, "היא מחייכת, משלבת את אצבעותיה, מתמתחת ושוקעת בכורסה המפוארת. אבל רק ממבט ראשון. כי היא חיוורת ורכה, אבל לא להתעלם ממנה או להתעלם ממנה ישירות כמו שהיא משחקת. אין דיווה שצריכה להיפתר משמורה עם שאלות מתוחכמות. הפתיחות שלהם מדבקת. כי ראיתי אותם "פנטסמה" על ידי רנה פולש בווינה, אני אומר: פנטסטי, למרבה הצער לא הבין הכל. בין אם אתה תמיד צריך להבין הכל, היא שואלת בחזרה. המשחק מתחיל.

מעשה 2: דבר שני גדלה ב Ottensheim ליד לינץ כבתו של קמעונאית מכולת, היא הפכה לכוכב של הפקות אנרכיסטית של ברקס פולקסבינה בתחילת שנות ה -90 ומאז הפך לאחד הגדולים. "טוב, אם היו לי את הפיזיקה של פיזיקה גרעינית - מזל טוב!", היא עונה לשאלה שלי, איך היא באה למשחק. מובן ששאלתי לא נענתה. המלצר מביא תה וביסקוויטים, "הם נראים כמו פודינג שחור", אומרת סופי רויס, שואלת לדעתי ויכולה לטעום את המאפה. הערצה נאמרת לה. הרצון העצמי הוא חלק מעבודתה, היא אומרת. "אנחנו השחקנים נקראים כל הזמן להפריד את 'העצמי': להיות עצמך, להיות עוד יותר את עצמך י להיות על העקבים של המוות, מישהו כמוני חי את העובדה שהוא תמיד לייצר עקשנות, ואם העקשנות שלי לא היו סחירים, אז לא הייתי מעניינת אף אחד, ואני יכול לשים את הקובץ המצורף שלי במקום אחר. " בסדר, השחקנית הזאת היא האחרונה לברך את עצמה, אבל אחד האדוקים ביותר כשהיא מתרגשת לפרויקט. בדיוק כשם שהיא מדברת אל תוך שיחתנו. מקבילים על הגב ועל משענות הצד, מנופף בזרועות ארוכות, אינטימי כל כך במקום הנכון. "קיבלתי את החיים שלי ממש מוקדם, להיות מבדר," היא אומרת. המשפט הבא שמכה באוזני נשמע לא פחות דרמטי. "ברגע שמביטים בהורים שמחים או משועשעים, יש לך הרגשה כילד, כי אחד בטוח מפני הטביעה בבריכה הבאה." היא רצינית? אני בולעת והיא מוסיפה, "אני משחקת כי אני רוצה לשרוד". כמו צ'רלי צ'פלין ב"מודרני טיימס ". הדרמה הולכת לשיאה.



יש לי את החיים שלי ממש מוקדם, כדי להיות משעשע

מעשה 3: שיחה שתיים ואיך היא משחקת. במהלך החזרות בברלין בוולקסבינה, בביצועי הערב בווינה בבורגתיטר, במהלך החזרות היא יורה סרט אחד אחרי השני, אומר רולן, מייסד חברת סרטים, בין ספרי שמע, תיאטרון ופרסים. האם כל זה טהור נאבק להישרדות? "איפה את מרגישה הכי בנוח, גברת רויס?" - "שיכור במיטה!" היא נראית בתמימות מחוץ לכביסה ופורצת בצחוק, משועשעת מהרעיון שלה. גם אני צוחק, אני לא יכול לעזור, זה תמיד גורם לך לתהות או לצחוק. אם אני מאמין לה או לא, מה לעזאזל. העיקר, הבידור הוא הנכון. יש לה נטייה להפוך את המציאות על הראש, ולא אכפת לה למלא תפקידים, אלא היא נופלת מהם. וכל זה בדרך הרוסיאנית שלה, אתה פשוט צריך להקשיב לה, היא פיצוץ, האנשים בבית הקפה מפנים את ראשיהם - היא מריעה, מתרסקת, מקרקרת, מתנשפת לאוויר, כורעת על ברכיה, תופסת את שערה המקורזל ושגויה מרגע אחד למשנהו רק אמר להיפך - נלהב לא פחות. היא קוראת לזה "גחמה אותנטית". היא מספרת הרבה על מה שלא ניתן לכתוב כאן כי זה פרטי מדי, רק דבר אחד: שהיא אנטי-חברתית, אבל מוצאת גברים שגורמים לה לצחוק שלא ניתן לעמוד בפניה. וילדים? אין להם, אבל "אולי אני אכנס להיריון מחר, והדברים נראים שונים מאוד". היא מושיטה את זרועותיה כמו דיווה קולנועית אילמת: "אז אני אלך".

חוק 4: שתי שאלות "עצור, תפסיקי, עוד לא סיימנו! "אני צועקת. אין לה מושג איך היא עושה את זה, אבל זה מה שעושה את הקסם הבלתי מנוצח שלה: המשחק הישר-הישר הזה שרודף אחרי הדלפק את צמרמורת הגב. מי היא? מגניב כמו שזה חם. אנחנו מדברים כאילו אנחנו מכירים זה את זה לנצח, אבל אני עדיין מבולבל: לא ניתן לתפוס אותה, לא במלים ולא במשפטים.



ואת המערכה האחרונה עם סופי רויס

מעשה 5: אנחנו כבר רוק אני צריכה לדעת איזה מין משפחה היא באה. "כל כך נגע לי כשאבי אמר פעם, 'אה, אתה יודע, אם סבא היה רואה את זה!' סבא, הוא היה רוצה להיות מטשן. מה זה? חידה חדשה מעולמה של סופי? Hatschenschleuderer הם החבר 'ה שהיו פעם לדחוף את סירה נדנדות בגני התערוכה, שם הבנות ישבו וצווח. סופיה של סופי אהב את הקרקס, אבל היה צריך להיות סוחר. "ואני אעשה את היריד עכשיו, כן!" זה מתאים, תודה, אבל עכשיו אני מסוחררת, אני חייבת לצאת.

סופי רויס ​​מופיעה כעת ב"ברלינר וולקסבון "בסרט" פזמון לא בסדר "מאת רנה פולש וב" המשרתות "של לוק בונדי; על תפקידה בסרט "האדריכלית" מאת אינה וייס, היא זכתה בפרס הסרט הגרמני של שחקנית המשנה הטובה ביותר.



La Vie Parisienne Act One - Introduktion un chor (מרץ 2024).



Volksbühne Berlin, Berlin, וינה, לינץ