החטא האהוב: יושב בחוץ
פעם בשבוע אני פוגשת את ידידתי סטפן ברטלס מחברת "כרוניקים", לארוחת הבוקר בשמונה וחצי בבוקר. כל יום חמישי, בערך ארבע שנים, ואנחנו תמיד יושבים בחוץ. מול בית קפה כי הוא גם פופולרי עם עמיתינו. בקיץ הם אוהבים לשבת איתנו, בסתיו הם מתחילים להתלונן, בחורף הם הולכים ומניעים את ראשיהם על פנינו פנימה ומראים דרך הצד שלהם, יש לומר: מעורפלים מהנשיפה שלהם באצבעות הכפפות לנו. אבל אנחנו יושבים בחוץ. האשה שמאחורי דלפק הקפה מכירה אותנו כבר עכשיו, היא גם מציבה לנו שולחן ושני כיסאות עם קרח ושלג באוויר הפתוח (הגשם הוא לא בעיה, יש חופה, וגם אם לא היה אף אחד: אנחנו, אומר לנו בצפון, לא סוכר).
זה מה שאני חושב עכשיו, כשאני על הכביש ומול כל בית קפה על המדרכה, מול כל בר אני צריך להתמודד עם השאלה: האם אנחנו נשארים בחוץ או שאנחנו נכנסים? זה בקשר עם ניסוח רגיל: כאשר השמש נעלמה, זה יהיה במהירות "די טרי". לואיז אפילו הציעה ש"רוחני מדי" לאכול בחוץ. כלומר, זה היה משב רוח, לא בסערה, הלזניה היתה פועלת מהצלחת כמו פאה רע מהראש.
להיות בחוץ זה טוב, אבל להיות בפנים זה לא ככה. זה בעצם הסכמה. לדוגמה, יש את המילה "תפוח אדמה הספה", אבל לא את המילה "כיסא בחוץ". כלומר, עד פשוט לא היה את המילה. עכשיו זה שם, ואני יכול לומר, אני שרפרף בחוץ. אני מרחיב את הקיץ לעצמי אינסופי על ידי פשוט להישאר בחוץ, במיוחד כאשר הקיץ נגמר עבור אחרים. שכן, כפי שכבר הצעתי, הישיבה בחוץ הופכת למרגשת רק כאשר אחרים קופאים. האחרים חושבים: להיות בחוץ טוב, לפעמים ברוח ומזג האוויר, אבל רק אם אתה זז. אבל אני פשוט יושב שם.
זה כבר לא סביר מאוקטובר, כי מתוך כמה שנות ניסיון, אני יכול לומר: ישיבה בחוץ לא להקשיח, זה גורם לך סיכוי גבוה יותר להצטנן, אבל הצטננות הם נסבלים טוב יותר בחוץ מאשר בבית, בתוך חימום אוויר יבש. במיוחד לחות של מערכת הנשימה הוא אלפא ואומגה כשזה מגיע ללבוש הצטננות, ומה יכול לחות טוב יותר מאשר האקלים הצפון הרטוב הצפוני.
רובנו נולדים בחללים סגורים ואז מבלים את רוב חייהם שם, חיים מאחורי חלונות מבודדים, מוטים במקרה הטוב. זה לא טוב. האדם רוצה לנשום, זה לא עובד אחרת. אני לא רוצה להיות houseplant, אני רוצה להרגיש שאני משחק של האלמנטים. אני צריך ללכת למשרד מוקדם מספיק. אני לא מרגיש קר. בערב אני מחמם את עצמי בפטריות מחוממות ובשמיכות צמר שסופקו על ידי מסעדנים מפתיעים, בבוקר, מול בית הקפה שלנו, מבטים לא מעטים של האחרים מחממים אותי.
יש עוד יותר חטאים אהובים של טלית רית'ר.
