חד קרן, אף, זעקת תינוק: לורד, אמא והסלסלות האמוג'י שלהם!
"מה היא מנסה לספר לי?", רק חשבתי, כשאמי שלחה לי הודעה שלשום, בה זרקו כ -1000 סמיילים. כולל חתול עם פה מלוכסן, סמיילי עם שיני מקקי וממזר. "אמא, למה אתה שולח לי את זה? רוצה לספר לי משהו עם החבורה?" שלחתי שוב רגשי לחלוטין. ואז היא ענתה לי ביובש: "חשבתי שזה כדור חוט צוחק", כמובן שהמסר הזה עוטר בכמה לבבות בצבעים שונים ופנים סמייליות עם פה רוכסן.
אפילו חמותי כמעט ולא מעבירה הודעה מבלי לרשום תמונות. שאינם באמת מזמינים, מכיוון שלעתים קרובות הם לא הגיוניים. או מה עלי לומר בעלי חיים חמודים שונים המשויכים לעוגה ו -7000 לבבות? אני מכיר סיפורים דומים מחברי ואמהותיהם וחמותיהם. נראה כי הנטייה לסמל הרגש בולטת מאוד בקרב נשים מעל גיל 65. גם מחוץ לקשרי המשפחה שלי.
השאלה היחידה שלי היא: מדוע כל כך הרבה נשים בוגרות כל כך אוהבות רגשונים ילדותיים וצבעוניים? אל תטרחו. מדוע הם לא רק כותבים מה שהם רוצים, אלא מקשטים את זה בתמונות מבלבלות? "הם מצחיקים," אמרה חמותי כשנשאלה. אגב, יש לה גם דבר לאמירה על תמונות יפות. "את לא אוהבת את יקירתי הקטנה ?! אני רק תוהה שאתה תמיד מחזיר טקסטים משעממים כאלה בלי שום אמוג'ים," ענתה אמי בתדהמה. אז החלטתי לתת לנושא לנוח. ראשית, יש דברים גרועים יותר. שנית, לכל אחד רשאים לכתוב טקסטים כמו שהוא הכי אוהב אותם. באופן אישי, אני לא חובב פרת משה רבנו וסמיילים עם אף ארוך בכל הודעה. אני חושב שזה משהו לילדים, אבל אולי זה רק בגלל הסכסוך הדורי.
אגב, מצאתי פיתרון אגב: יש לי תשובה של בתי בת הארבע, היא פשוט מחדירה חדשות חד קרן, רקדני פלמנקו ופרפרים, היא מאוד שמחה מזה. היא עושה זאת בלי שום טקסט. ואמא שלי מאושרת.
