עבודה ללא סוף
היא עדיין זוכרת את יום שישי בערב, כשהרגישה לראשונה את תחושת העקצוץ בבטנה, קריקט ציוץ שפירושו: עכשיו את צריכה להגיד לא. אבל הבוס שלה ביקש ממנה נואשות לבוא לפגישה של עובדי השטח של חברת הביטוח למחרת בבוקר: עוד חופשה חולה, עכשיו, מי היה מברך את 300 המשתתפים מחר? אווה שורמן * עמדה באור הקר של המשרד הפתוח, כבר היה חשוך בחוץ, אף אחד אחר לא היה שם. היא נשארה קשה במשך שלוש דקות, ואז שמעה את עצמה אומרת, "בטח, אם רק שעה להיות שם מחר בבוקר, אין בעיה."
יום שבת היה כמו שעון. כאילו מומחית השיווק השתמשה במנגנון משיכה, היא עשתה מראה מושלם. העייפות רק דחפה אותה הצדה. בו בזמן היתה אווה שורמן כה תשושה באותה עת, שלעתים קרובות היתה ערה בלילה, אף על פי שהיתה עייפה. היה לה כאב בטן קבוע, חש מדוכא, ואחרי העבודה רצתה רק דבר אחד: שלווה. אבל כשהעמית האהוב עליה אמר לה בארוחת הצהריים שהיא נראתה חולה, היא נרתעה, "תראי את היומן שלי, אין לי זמן ללכת לרופא השנה".
עבודה עד טיפה היא נפוצה
היום, אווה Schürmann יודע שזה היה טעות גדולה להתעלם אותות אזעקה של גופה. זה כמו לשבת בחדר שבו גלאי עשן מצפצף. שנה לאחר מכן היתה לה התמוטטות בעבודה, לא יכלה ללכת, היתה חלשה מכדי לקשור את נעליה. עמיתה, שחווה בעצמו שחיקה, הסיע אותה אל הרופא.
לאחר מכן, היא בילתה שנה שלמה בהתחדשות ובפסיכותרפיה, לא נדיר בתשישות כזאת. ואולי בפעם הראשונה בחייה, טיפלה אווה שורמן בעצמה, במרפאה קיבלה כרטיסי ביקור וזרים מעמיתיה. בעבר, ברכות כאלה במהלך מחלה היו גורמות לה מעל כל חרטה: איך זה בטח יפעל בלי אותם בחברה עכשיו? היא היתה נותנת הכול כדי לחזור לעבודה בהקדם האפשרי. עכשיו היתה כמעט אדישה לעובדה שהבוס שלה שאל בזהירות, ואחר כך בגלוי, כמה זמן היא עלולה "להיכשל". כוחה רק חזר, לאט מאוד. זה לא היה מספיק ליום עבודה.
העבודה ליפול נפוצה - במיוחד בעתות משבר, כפי שאנו חווים כיום. בגרמניה, כ -10.6% מהחולים מיוחסים לבעיות נפשיות כגון חרדה ודיכאון, על פי מחקר שנערך לאחרונה ב- DAK. אצל נשים, המניה גבוהה עוד יותר ב -13.1%. מספר ימי המחלה עקב דיכאון רק נופל במקרה של מעל 45s - אבל זה גם בגלל כמה מאותם מושפעים כבר בדימוס. הרבה בעיות בריאות הנפש נובעות עייפות. הסיבה: עבודה יתר ותסכול במקום העבודה.
"המונח שחיקה הוא מבלבל, עם זאת, וזה נקודת הקצה של תהליך שלפעמים לוקח שנים," ד"ר. הנס-פיטר אונגר. הרופא בהמבורג ודיכאון מומחה מעדיף לדבר על ספירלה עייפות, שבו אנשים רבים כל הזמן לנוע מעלה ומטה. לפעמים הם מרגישים חזקים, לפעמים הם הולכים על החניכיים. כל עוד הם מצליחים להתאושש, אין סיבה לדאגה.
כולנו מכירים שלבים לא ממוקדים שבהם אנו מכנים את עצמנו מוכנים לחופשה. זה משתלם לתת את הצורך לנוח. לעתים קרובות, הפסקה קצרה או מלאי מספיק בשעה שקטה, וזה מלחיץ כל כך בעבודה בחיי היומיום כדי לטעון את הסוללות.
תסמיני שחיקה: עצבנות, נדודי שינה, עייפות
עם זאת, מי ללכת מעבר לגבולות שלהם לפתח תסמינים כגון עצבנות, מחלות פיזיות, נדודי שינה ותחושה של עייפות מתמדת, אפילו מיד לאחר חופשה או סוף שבוע שקט. זהו אות אזעקה ולמעשה את הבקשה, אבל עכשיו לעצור למשך כמה שבועות כדי לשלוף את הכל.
ללמוד להרגיש את הגבולות שלך.
אבל זה לעתים קרובות לא מציאותי עבור אנשים שצריכים לעבוד - ולמעשה רוצה, אבל לא כל כך הרבה. "כאשר הדיכאון מאיים, חשוב שמשהו יקרה באופן מיידי, ואלה שנפגעו זקוקים לכלים שיעזרו להם להתמודד עם הלחץ כדי שלא יחלו", אומר האנס-פיטר אונגר. הרופא הראשי של המחלקה לפסיכיאטריה ופסיכותרפיה של מרפאת אסקלפיוס בהמבורג-הרבורג פיתח אפוא טיפול קבוצתי. המשתתפים מתרגלים את תשומת הלב ואת טכניקות ההרפיה.הם לומדים להרגיש את גבולותיהם - ולכבד אותם.
רנטה Ege מדבר באדיקות של "סמינר". הבקר בן ה -42 של ספק הרכב פשוט עבר את השחיקה - כי היא משכה את בלם החירום בזמן. בפגישות הקבוצה בערב שלאחר העבודה למדה בתוך כמה חודשים לשים לב יותר לעצמה. "זה היה משבר הסתגלות", אומרת רנטה אגה היום, שנה לאחר מכן. "מאז הלידה של שני הילדים שלי, החיים שלי השתנו ביסודם ואני לא יכולתי לעשות את העבודה שלי כמו גם עשיתי קודם." אבל לא רק מצבה המשפחתי היה שונה. אחרי חופשת הלידה עמדה מול ממונה נוסף. הבוס לשעבר שלה, הקלד "מדריך אמהי", פרש לגמלאות. וגם החדש היה לא רק ביצועים מוכווני מאוד, אלא גם קשה האדם. "תערובת לא נוחה, היה לי יותר עבודה, תמיד ניסיתי לעשות הכל, אבל באותו זמן הבוס שלי לא ראה איך אני עושה את זה".
להיפך, כשלקחה תיקים הביתה ולפעמים אפילו ישבה ליד המחשב במשרד בלילה, הוא ראה בכך הזדמנות לשאלת מומחיותה. רנטה אגה נזכרת, "זה היה עבירה ענקית, הרגשתי שהוא דקר אותי בסכין". עם המרחק של היום היא רואה: באותו זמן היא כבר היתה רזה מאוד, היתה תלויה מדי בשיקול דעתו של הממונה.
לחץ זמן ואי וודאות יוצרים את האקלים העסקי
"לפי כמות העבודה לבד אף אחד לא נכנס לדיכאון תשישות וכמעט תמיד יש חוסר הכרה במשחק", מסביר אונגר. שחיקה, תאונת העבודה של העידן המודרני: לחץ זמן ואי וודאות מאפיינות את האקלים בחברות. צוותים נוצרים באופן שרירותי ולהישאר יחד בקצרה. מבוגרים, יחסים מכובדים עם הממונים להתנתק, ואת מקום העבודה שלך הוא איים פתאום על אף הביצועים המדהימים שלו. לכן חשוב יותר לשמוח בחייך הפרטיים, בזמנך החופשי, ולמצוא שלווה ושלווה. רנטה אגה גילתה: אם היא עייפה ונרגשת, היא גם רואה הרבה בעיות. מצד שני, כשהיא נמצאת בשלום עם עצמה, היא עדיין מוצאת את הבוס שלה סנובי - אבל דבריו המתנשקים אינם פוגעים בה. היא עוזרת לעיקרון של תשומת לב בחיי היומיום: היא נפגשת שוב ושוב עם חברותיה, שכרה בייביסיטר ותחביב שלה, רוכבת שוב. והיא מרגיעה עם יוגה. מוקדם יותר, במשבר, היא יכולה רק לכבות כאשר היא שתתה אלכוהול. זה נגמר. העבודה נשארה זהה, אבל רנטה אגה השתנתה. טיפים להתמודדות עם הלחץ נשמע ציני מעט. אחרי הכל, גם חברות נושאות באחריות כאשר הן עובדות עם צוות מועט כל כך, כי עומס העבודה יכול להיות מושגת רק עם שעות נוספות שעות נוספות שלא שולמו, וכי הם כל הזמן מצפה ביצועים עליונים. אבל יש חברות שאכפת להם על בריאות הנפש של העובדים שלהם. חברת המזון שבה ג'וליה קונה עובדת כעוזרת ההנהלה, למשל, חוזה עם מכון פורסטנברג בברלין. העובדים יכולים לבקש ייעוץ מפסיכולוג או מטפל על חשבון המעסיק.
כמה מאות מיילים מדי יום
כאשר 45 בן סבלה התמוטטות חמורה דומה כמו אווה Schürmann, יועץ של מכון Fürstenberg עזר לה למצוא מקום במרפאה גמילה. בנוסף, שתי הנשים שוחחו מספר פעמים בשבוע. הם גילו יחד מה גרם לג'וליה קיאון להיות מלחיצה כל כך: כמה מאות הודעות דואר אלקטרוני ביום, הדרישות המשתנות של הממונה והמספר ההולך וגדל של משימות שהיו לה בשלב מסוים פשוט התהפך. התפקיד גרם לה בחילה. זה רע - אבל במשבר ג 'וליה Keune לא מרגיש נשאר לבד על ידי המעסיק שלה. והיא בטוחה כי מחלתה גרמה rethinking של הבוס שלה. מיד לאחר שחזרה מן הגמילה, הוא פנה אליה וביקש ממנה שם המשימות שהיא רוצה למסור בעתיד.
ג 'וליה Keune לא היססה ארוכה, ספרתי חמש משימות וגם הודיעה כי היא כבר לא זמין עבור פגישות זרות. הבוס נראה מבולבל, ואז אמר, "אוקיי, אני גם לומד, ואנחנו יכולים לעשות את זה ביחד." משפט זה הוא עדיין אחת הסיבות מדוע ג 'וליה Keune הצליח לחזור לחברה.
אווה שורמן, לעומת זאת, היו בעלי ברית מהימנים בעמיתיה. אבל חוץ מזה, מקום העבודה היה שדה מוקשים. הבוס ציטט עובדים עם ביטויים כמו "עכשיו בוא לקבל את המכה שלך" במשרדו. זה היה ללא צורך בלחץ בנוי ו bullied. כאשר אווה שורמן כבר היתה מותשת, נשללה ממנה בונוס שנתי בטענה שהיא "אכזבה גדולה" לחברה.
"היום, העבודה של אווה נעשית על ידי שניים וחצי עובדים", אומר עמיתו לשעבר. "זה היה סביבה קשה", אומרת הפסיכותרפיסטית שלה. בנוסף, לדברי המומחה, אווה Schürmann לא היה כוח כדי להתוות בזמן."סימנתי עם הגישה שלי שאפשר לנצל אותי", היא אומרת היום. "בכל פעם שאני מואשם בפרויקט חדש, הרגשתי כבוד וחשבתי: אם הם בוטחים בי, אני אהיה בסדר."
אפילו בשעות הטיפול שלה היא היתה מעוצבת
מדוע אשה חכמה, שכבר השיגה כל כך הרבה, מתמרנת כך? בטיפול, אווה שרמן מצאה את התשובה: היא בילתה את כל חייה בניסיון לזכות בהכרה. מרשויות, מורים, מפקחים. מאפיין של משפחתה: העבודה היתה הכל בשביל אביה. אלה שנחו נחשבו עצלנים. את עיקר: אתה מקבל רחוק מאוד עם משתלה זו. אווה היתה תלמידה יסודית וסיימה את לימודיה באוניברסיטה. היא מקסימה, חושבת, לוקחת יוזמה, עובדת במדויק ובמהירות. כל בוס ישמח לשכור אותה מיד.
"הכל טס לי תמיד", מספרת אווה שורמן. היא תמיד היתה מלאת תשוקה לעבודה. זה נכון שהיא נישאה לגבר שדומה לה מאוד בנקודה. ילדים מעולם לא רצו את בני הזוג, שניהם חיו בעיקר בעולמם המקצועי. גם אחרי הפגישה הטיפולית שלה אחרי ההתמוטטות, אווה Schürmann היה מעוצב כאילו היה לה מינוי עסקי חשוב. כאשר ישבה מול המטפל בפעם הראשונה בג'ינס ובחולצת טריקו לאחר חודשים, היתה זו פריצת דרך אמיתית.
צעד גדול נוסף קדימה: ההחלטה לא לחזור לביטוח. אווה שורמן הרגישה זמן רב ככישלון, רצתה להוכיח את ההיפך בעבודה. "כשהייתי יכול לקבל את זה, לא היה לי צורך בכך, היה לי קל יותר לקום על הרגליים".
היא נעשתה עצמאית, עובדת היום בקצב שלה. ויש לה משרד המשקיף על הגן שלה, על שיחי ורדים. זה מזכיר לה חוויה של פעם ראשונה אחרי ההתמוטטות: כשראתה חג מולד בחנות פרחים, היא נאלצה פתאום לבכות. כי במשך שנים לא הקדישה זמן להביט בפרח, לצפות לו. זה היה קשר ראשון עם החיים, עם יופי, בקלות. עם העולם שהיא עכשיו recaptures צעד אחר צעד.
למנוע שחיקה
מעל לכל, חברות גדולות מציעים סיועכגון סמינרים או שיחות סודיות עם עובד סוציאלי, מתנדבים, עמיתים שהוכשרו במיוחד (אולי גם במועצת העבודות) או במכון ייעוץ חיצוני. רופאי החברה יכולים גם הם לסייע וחייבים לשמור על סודיות כלפי הממונים עליהם.
רופאים שיש להם ניסיון בטיפול בשחיקה, ניתן למצוא על הרשות הרפואית המוסמכת המדינה. כתובות תחת www.bundesaerztekammer.de או דרך האסוציאציות Kassenärztliche. קווי הטלפון של חברות הביטוח הרפואי מספקים מידע.
פסיכותרפיסטים מוסמכים שיחות שירות מידע פסיכותרפי תחת מספר הטלפון 030/209 16 63 30 (נסה כמה פעמים!) Online-Datenbank תחת www.psychotherapiesuche.de. פניות בדואר אלקטרוני לכתובת pid@dpa-bdp.de כתובות הפסיכותרפיסטים נמצאות גם בחיפושים אחר חדרי הפסיכותרפיסטים, הנמצאים עדיין בבנייה.
במרפאות פסיכיאטריות ופסיכוסומטיות רבות קיימות הצעות טיפוליות (גם אמבולטורי) עבור אנשים מושפעים או מאוימים על ידי שחיקה. אם אתה רוצה לקבל סקירה כללית, אתה יכול לחפש באינטרנט תחת מונחי חיפוש כמו "טיפול קבוצתי", "מרפאה" ו "שחיקה".
מידע על הנזכר בקבוצת הטיפול בטקסטים בהמבורג-הרבורג תחת טל '040/18 18 86-32 54.
מכון פורסטנברג מציע כיום "ייעוץ צוות חיצוני" בחמישה מקומות. חברות לסיים את החוזה עם המכון, והדיונים הסודיים הם אז ללא תשלום עבור העובדים. מדי פעם מוצעות הרצאות לכל המעוניינים. עוד ב www.fuerstenberg-institut.de.
המשך לקרוא
ד"ר הנס-פיטר אונגר, קרולה קלינשמידט: "לפני העבודה מחליא אותך, איך עולם העבודה של היום דוחף אותנו לתשישות נפשית ומה אפשר לעשות בקשר לזה" (199 עמ ', 16,95 אירו, קסל) יורג-פיטר שרדר: "דרכים מתוך שחיקה - אפשרויות לשינוי בר-קיימא" (136 עמ ', 6.95 יורו, קורנלסן) אקסל קוך, סטפן קון: "נפוח-עזר" מסייע בשחיקה, מתח, סיומת פנימית "(120 עמ' , 17.90 יורו, Gabal) Dagmar Ruhwandl: "עבודה עליון - ללא שחיקה דרך החיים עובד" (155 עמ ', 12.90 יורו, Klett-Cotta) תומאס MH ברגנר: "Burnout Prevention - תוכנית 9 שלבים לעזרה עצמית "(292 עמ ', 29.95 יורו, Schattauer)
