ילדים? אסור!

הבלוג: Grummelmama

הבלוגר: Katja יש שני ילדים, אדם אחד ובלוגים מאז 2013 על חייה כאם ועל העולם מנקודת המבט שלה.

אנחנו אוהבים את זה: Grumpy? לא, מילים של Katja אפילו לא באים לידי ביטוי, אלא: חיים המאשר. Honest. אופטימי. בהרהור. ואירוניה להפליא.

אני לא יודע איך אתם אבות ואמהות מודאגים איך הסביבה מגיבה לילדים שלך? ואיך אתם מגיבים לתגובות האלה. אני אדם שתמיד חשוב (גם חשוב) למה שאחרים חושבים. ואני אחת האמהות שתמיד (הרבה !!!!!) לעתים קרובות "Pssssst!" או "לא כל כך חזק!" או "אל תרוץ ככה!" אומר, מתלחש או לוחש בקולות האמה החריפים. רק שלשום היו לי כמה מפגשים בסגנון הגרמני האופייני, המאשרים אותי שוב ושוב בהרגל הטיפשי הזה.

נראה שהילדים שלי מפריעים. אם הם פשוט הולכים על המדרכה ומדברים זה עם זה. כל כך מעצבן כאשר תלמיד כיתה א 'בן שש וגן ילדים בן שלוש שנים הולכים זה לצד זה על המדרכה ומדברים על ארוחת הצהריים שלהם, ולכן יש להם את החוצפה להשאיר רק מקום לשני זרועות שלובות בזרועות גברים שמנים (כלומר, היפותטיים לחלוטין) ! מכיוון שכבר ברור כי האיש הזקן, הרזה, בעל הכובע המודחק והמטריד לגמרי, מרגיש? עד כדי כך שהוא חייב לעצור ולנענע את ראשו ולעשות קללות לא מובנות.

להוציא את הילדים מהדלת? רחמים!

הילדים שלי מוטרדים גם כאשר יש להם קצת כיף קניות. סופר מחריד, כשהילד בן השש דוחף את הילדה בת השלוש בעגלת הקניות ואת שני המצחקקים ושרים. זה כנראה כל כך חזק, כי אתה לא יכול לשמוע את המחשבות שלך ואי אפשר להמשיך לקניות! מובנת כי הזקנה עם המכונית ציור שלה גונחת רמיזה "בלתי אפשרי" חייב לשנות הילוכים.

איך אתה יכול להיות כל כך אכזרי כמו לקחת את הילדים החוצה את הדלת? כלומר, הם רועשים, פרועים, מתרוצצים, מצחקקים, צוחקים, משחקים גלגלית, שרים, נכון? חס וחלילה! ? יש כיף! לפעמים גם הם צועקים! או יללה! או שאגה! נורא! יש להסיע אותם רק במכוניות פרטיות מ- A ל- B. עם דיסקים סגורים. לפיו A ו- B יכולים להיות שמורים רק לילדים, כגון גני ילדים, בתי ספר או קורסים ואירועים המיועדים לילדים!

כן, זה יהיה הכי טוב לגרמניה. אה, כן, המאגרים צריכים להיות מותרים רק בתוך מבנים צריך לוודא שהחלונות סגורים והילדים נשמרים בחדרים. לא שהם יוצאים לשם וליהנות בגנים או בכיכרות! לא חזיר רוצה, אבל אנשים מצחיקים, רם עם הידיים הקטנות שלהם ואת הרגליים הקטנות מסתובבים בשדות, ב מוקדם, צהריים וחשיכה על מגרשי משחקים (אסורים בכל מקרה!) לחיים או אפילו לשחק ברחובות ציבוריים עם כדורים או גרוע יותר ! לאן צריך משהו להוביל רק בגלל?

בדיוק איפה אנחנו עכשיו. ממש באמצע חיי היומיום, שבו רוצים להתבייש לשיחות בין ילדים שעוברים מעבר ללחישה בחנויות, באוטובוסים או בפומבי. באמצע חיי היום-יום הטהורים, שבהם אחד קורא כל הזמן לילדים לנוח, לסדר ולעמוד דומם, רק כדי שאף אדם זר לא יחסל את האף.

ילדי אינם שטיחים שובבים

אני חייבת לומר שאני אם קפדנית, שהתנהגותה תמיד חשובה מאוד לילדיה. הילדים שלי משכילים. הם אינם רועשים רועשים שמקרבים כל דבר מהמדפים, משבחים, דוחפים אנשים או מושכים תשומת לב. אבל, לעזאזל גרזן, הם רק ילדים! הם רועשים! והם נאיביים! וכן, אם אתה רואה עמדה צבעונית עם דברים של הילדים בסופרמרקט, ואז קוראים בקול רם "PAPIIIIIIIIII, אתה צריך לראות !!!!" וכשהם נזכרים פתאום בשיר אלזה במעבר 3 ושרים אותו, הם מסתובבים בשמחה במעגל. וכאשר הם יוצאים סוף סוף אחרי שעות של ישיבה ללא ניע בבית הספר, הם לפעמים רצים על המדרכה ומשחקים חד-קרן.

פעם? באמת רק פעם אחת? גברת זקנה בסופרמרקט הגיבה ל"פאססט שלי לא כל כך חזק! " כפי שהוא צריך להיות. היא אמרה, "למה הילדים צריכים להיות כל כך שקטים? "אלה ילדים י מי שמרגיש מוטרד מזה, פשוט היה חסר מזל, אל תצמצמו אותו, או שיום אחד הם יפתחו את זה.

ואני מודה לה בכל לב על שהיא תפסה אותי ואת הטיפשות שלי. אבל זה בדיוק איך זה. הילדים שלנו הם העתיד שלנו.ואני מעדיף שיהיה לי עתיד שצוחק וקופץ, שר וצורח ומצחקק כמו אחד שבקושי מעיז לפתוח את הפה וללכת לשיר בלי קול.

טקסט מאת Katja Niederländer, שפורסם במקור ב- Grummelmama.de.