"אני זקוק ליותר זמן!"
המצב ההתחלתי
פגי מרכזת את התפעול החלק של הטיפול בלקוחות, נמצאת בחדר הכושר בשימוש מתמיד. הזמן מירוץ. והרבה יותר, ברגע שהבוס שלה נמצא בבית. ואז עבודה נוספת מסתיימת על שולחנה ובוודאי שפגי רוצה לעשות הכל בצורה מושלמת. למרבה המזל יש לה צוות נהדר של 15 אנשים, ובכל זאת היא מוותרת באי רצון על משימות, אוהבת לעשות דברים בעצמה, אחרי העבודה אין לה אנרגיה ורק רוצה לישון. אבל קרוסלת העבודה ממשיכה להסתובב במוחה. חברתה משטוטגרט רואה את פגי רק ארבעה ימים בחודש, ואפילו בזמן היקר הזה, היא בקושי מצליחה לרדת. היא אומרת, "עבדתי המון במהלך הלימודים, אבל הייתי הרבה יותר שמחה. עכשיו אני מרגישה שהשלווה הפנימית שלי נעלמה. אני לא יכולה להתקדם, אני לא יכולה לזכור לאן אני הולכת." זו הסיבה שפגי רוצה יותר זמן - לחשוב, לנשום עמוק.
חוקר הזמן: פרופסור קרליינז א. גייסלר, פילוסוף ומורה לכלכלה באוניברסיטת הכוחות המזוינים הפדרליים במינכן
"סליחה, אין זמן" הוא אחד התירוצים הנפוצים ביותר בחברה שלנו. לעיתים קרובות אין בעיה בזמן אמת מאחוריה. כי: אם אתה מתלונן על בעיות זמן, התלונן על משהו אחר! פגי צריכה קודם כל לשאול מדוע היא עובדת יותר מדי. אולי זה הפחד להחמיץ משהו כשהיא מעבירה הילוכים לאחור.
ואז עליה להבהיר: לא ניתן לשנות את הזמן. והיא לא קצרה - כי כל יום מגיע זמן חדש. כך שלא הגיוני שפגי תתהה איך היא יכולה להרוויח יותר זמן. חשוב לברר כיצד היא יכולה להתמודד עם זמנה בצורה משמעותית ומשביעת רצון יותר. אני מייעץ לפגי: הזמן זמן לעצמך, פתח איתה מערכת יחסים ידידותית. להלן שלושה טיפים. ראשית: מותר לכולם להיות איטיים. איטיות יכולה אפילו להיות פרודוקטיבית יותר. וכמה עבודות שמשאירות שקר, נעשות מעצמן. אם פגי שנית על ידי ארגון טוב יותר או האצלת המשימות יוצר מרחב פנוי בזמן, הם עשויים אפילו להסוות את הזמן, לאפשר בכוונה שעמום ופנאי - במקום שזו קיבלה "חופש" אפילו להשתמש במשימות נוספות. שלישית: פגי צריך להפנים שהזמן הוא לא תמיד כסף ומעל הכל: הזמן לא יכול לחסוך בפועל. אם היית יכול לחסוך זמן, אתה יכול להצמיד אותם לחיים. אך הזמן שנחסך היום נעלם בצורה בלתי מתקבלת על הדעת. לכן, פגי לא אמור לדחות את הרגע, אלא לחיות במודע בהווה. כי החיים פירושו לבלות.
מאמן התקשורת: כריסטיאן טנטאו, M.A., סוציולוג ומאמן אישי, המבורג
פגי מונע על ידי שתי אמונות שיוצרות לחץ ומונעות ניהול זמן טוב: "היה מושלם!" ו"יהיה נחמד! ". מצד אחד היא רוצה לבצע את עבודתה בצורה מושלמת, מצד שני היא רוצה שיאהבו את כולם. האסטרטגיה הבאה תעזור לפגי: כמנהיג צוות היא צריכה ללמוד להאציל משימות. היא מצליחה לעשות זאת על ידי הפנמת עמדת המנהיגות שלה לעצמה. בעת האצלה היא צריכה לחלק משימות ברורות ומדויקות - זה מקל על הלחץ. פגי צריכה להבדיל את עצמה מהבוס שלה. ידידותי ובהחלט אומר לא אם הוא רוצה להעביר אליה יותר מדי משימות. שני דברים עוזרים לפגי בלחץ בעתיד: לזכור במודע כמה טוב "התחושה הקלה" הזו, לאחר שלמדת להבדיל את עצמך. יתר על כן, המשפט עוזר: "אני אוהב את עצמי, אני מגביל את עצמי, אני אומר לא." כך שהיא לא נופלת להתנהגויות ישנות ומרוויחה זמן לעצמה.
המומחה באיורוודה: ד"ר מד. דיטריך וקסמוט, רופא במרכז האיורוודה Parkschlösschen בטרבן-טרבאך
לאחר תורתו האיורוודית פגי עוזר למדיטציה פראנה בתקופות סוערות. זה מבטיח איזון פנימי יציב באמצעות נשיפה מודעת ומעמיקה. זה ירגיע את פגי, במיוחד אם היא תרה מדיטציה פעמיים ביום במידת האפשר. כך זה עובד: קחו 15 עד 20 דקות, שבו בנוחות, עצממו את העיניים, נשמו במודע ונשפו דרך האף קצת יותר עמוק מהרגיל. חשוב הוא הנשיפה העמוקה. מתח, חומצות, כאבים ומתחים צריכים לזרום אל מחוץ לגוף, חיים ואנרגיה עם הנשימה לזרום לתוכו. על פגי להתבונן בתחושותיה ורגשותיה הגופניים במהלך המדיטציה ולאפשר לכל המחשבות שעוברות במוחה. ליהנות מרגשות נעימים, לתפוס רגשות לא נעימים, לשאוף לשום דבר, לא להדוף דבר. המדיטציה הפרנאית מעודדת שלווה וצלילות ומשחררת את הלחץ. נשימה מודעת עוזרת גם למדיטציה מחוץ!
... וזה מה שהיא עשתה
אחרי שבוע
אחרי ראיון האימון הראשון עם מאמן התקשורת הייתי עייף ועייף, אבל אז חזר סוג של שלווה פנימית.לפתע הצוואה הייתה שם כדי להתחיל סוף סוף להאציל. משהו התחיל לקרות בתוכי, והבנתי שוויתור על משימות זה לא קשה כמו שחשבתי. אני מתחיל לומר בבירור, מה צריך לעשות, להגביל את תחום האחריות שלי ולא לעצור את עצמי מלעשות את כל העבודה בעצמי. זה עדיין לא מוכר וחדש לכולנו בצוות, אבל זה מרגיש טוב מאוד. הנשימה העמוקה היא מעמד. ככה אני ממשיך לחזור לעצמי ויכול לחשוב בבהירות. אני מבין את גישותיו של חוקר הזמן, אך הן תיאורטיות מדי עבורי. פשוט רחוק מדי מהחיים האמיתיים.
אחרי חודש
עכשיו הקשר פרץ. במשך שנים רציתי לעשות הכל ולעמוד טוב. עכשיו, אחרי שמונה שעות עבודה, אני בעצם חוזר הביתה ומשאיר דברים שלא ממהרים. ויש דברים שבאמת נעשים מעצמם. כעת אני נהנה באופן מודע משעמום ושקט. המדיטציה הנשימה מאפשרת לי להירגע. אך חוויית המפתח הגיעה דרך מחשבותיו של חוקר הזמן. באיזשהו שלב בלילה, פתאום הבנתי כמה זה מרגיש לא רק להשתמש בזמן אלא לחיות "פשוט". החלטתי לעזוב את משרד התיאום ולחזור לצוות. כל המשימות שכל כך הדגישו אותי נעלמו. מרגיש קל לחלוטין, לא חסר לי כלום! וכך בהדרגה חוזר החיוך הפנימי שלי. מבחינתי, פנאי הוא עכשיו יקר יותר מכסף ומשמח אותי יותר מהעבודה. קורה תהליך שמעולם לא ציפיתי לו. אני יודע עכשיו שהזמן לא היה הבעיה האמיתית. "אני זקוק ליותר זמן" זה היה כנראה סוג של זעקה לעזרה. לכן הייתי חייבת להודות שניהלתי חיים שמעולם לא רציתי לנהל. אבל מעולם לא לקחתי את הזמן לחשוב על חיי. עכשיו אני מעז להתחיל קטן וסקרן אותי מה קורה.
