שלווה: לא עוד רשימות למשימות!
נייר הפסולת צריך לצאת. בעת מיון חנות רהיטים ישנה נופל פרסום. "חובה" נמצא על שלט עירוני. כולל: בכל מקום בגרמניה. יכולתי להוסיף: וכל הזמן. אני מרגיש נתפס. לדוגמה, היום בארוחת הבוקר: בזמן שהמזמזמים על לחם ריבה וקערת דגנים כמו נחיל חרנטה מסתחרר.
אני: "אנו זקוקים בדחיפות לשטוף את המכונית. חבר שלי:" עכשיו עלינו ללכת לשוק ואז אני צריך ללכת לספורט. " אני: "זכור את הכביסה, זה צריך להיכנס למכונה והחזרת המס עדיין תלויה ועומדת." ברשימת המטלות נחת: מרתף להתפנות, להתקשר לאנג'ה, לעדכן את הפרופיל ב- Xing, סוף סוף לקנות ג'ינס רזה, אז אני כבר מאחור ללא רחמים. בנוסף, עלינו לצאת הלילה, סוף סוף סוף סוף ...
מתי בפעם האחרונה נתנו לחיים לרדת גשם עלינו?כפי שניסח פעם הסופר רחל ורנהגן? רק תנו לנו להיסחף ולחכות, מה מביא היום? במקום זאת, אנו יוצרים רשימות מטלות בלתי נגמרות, כאילו חיי היומיום היו חיית בר שאפשר לאלף אותה רק בדרך זו. אנו כל הזמן מרגישים את טפריו בצוואר, המניעים אותנו קדימה.
בכל אופן הצוואר שלי כל כך מתוח, אני לא יכול להסתכל ימינה משמאל ומימין, אני צריך לספור תאריכים, לקבוע פגישות עם חברים או את שיעור היוגה. משהו לא בסדר כאן.
"זה המטייטגיסט", אומרת המורה ברברה ברקהאן. העולם מסתובב יותר ויותר, ואנחנו צריכים לפקוח עין על הכל כדי לומר, לחשוב קדימה, להיות מוכנים לפעולה ברגע הנכון. לוח שנה עבות עם פגישות כל חצי שעה בנוסף, בנוסף לו פתקים דביקים גדולים בקצה - הנחשבים לשיקיים.
"תשומת הלב שלנו ממוקדת מסביב לשעון כדי להשיג משהו," אמר ברקהאן. "זה מה שקובע בחברה שלנו, למרות שכולם נאנקים, אבל איכשהו גאים מכדי להיות כל כך מבוקשים ועסוקים." אחרי הכל, אני לא יכול להגיד לאף אחד שלא עשיתי כלום יום אחד כשבנם בן השש של חברי של חברי היה אימון כדורגל, שיעורי חליל או צרפתית אחרי הלימודים.
ה"זייטגייסט "תפס אותי בטיפשות בדיוק בשעות העומס של החיים. זה מה שמכנים הסוציולוגים את הפער בין סוף 20 לתחילת 40, כאשר תקועים בפרויקטים הגדולים של החיים כיום. קריירה, בניית קן, להביא ילדים לעולם - תוך מספר שנים עלינו להיות מסוגלים לעשות כל מה שקובע את עתידנו: מקצועי, משפחתי, פיננסי.
"נוסף לכך מוגברת רמת דרישות פנימיות וחיצוניות", אומר ברקהאן. זה מתחיל מדברים קטנים. למסיבת יום ההולדת, למשל, זה לא מספיק לקנות עוגה קפואה, זו צריכה להיות עוגת הרובלי האורגנית האפויה בעצמה. למעשה, אפייה יכולה להיות מהנה - זו לא תהיה נקודה 85 ברשימת המטלות הנפשיות.
"אם אנו חשים שאנו זקוקים למשהו, אנו מפתחים אוטומטית התנגדות פנימית", אומרת ברברה ברקהאן. "הוא מאוד עדין, אבל יעיל ולוקח לך את כל העונג." בנוסף, הלחץ התמידי יוצר לחץ, מה שאומר שאנו כבר לא יכולים לחשוב בבהירות, כבר לא להבדיל בין חשוב ללא חשוב. אנו מפתחים נוף מנהרה, בסופו של דבר רואים הכל כחובה.
אגב, למעשה צריך להיות. כפר בשלזוויג-הולשטיין, כמה בתי לבנים אדומים וכרי דשא רחבים בהם פרות רועות. מקום כזה שחפץ בו, כאשר מישהו מוצף את ההתעוררות של כל מה שצריך לעשות. האמיתי חייב להיראות יותר כמו רוצה.
ואם אתה מסתכל מקרוב, זה לעתים קרובות אותו דבר בחיים. אז החלטתי לחתוך את המילה מאוצר המילים שלי. ברשימות שלי עכשיו: אני רוצה לעשות את זה וזה בשבועיים הקרובים - וכשמתחשק לי. כמובן, זה גם אומר שאני לומד לצמצם מעט את טענותי ולעיתים מתעלם ממנה כאשר הר מחכה כביסה מול מכונת הכביסה.
תרגיל לא קל במיוחד, אבל בסופו של דבר זה ככה: תמיד יש משהו משקר בכל מקרה. לאחר שתשלים משימה, מובטחים שני חדשים. אגב, הסיסמה לשלט "Müssen" היא: "שום דבר לא צריך לעשות, אבל הכל יכול." זו המנטרה החדשה שלי עכשיו.
