בנגלדש: התקוממות כלות ילדים
אניטה רני הבינה שמשהו אינו כשורה כאשר ביקשה מהזר בבית הוריה את שמה. היא עמדה מולו, מגש אגוזי בטל בידה, הדרך בה הוגשה לאורחת בבנגלדש, והאיש בחן אותה, את קומתה, את צבע עורה. שבוע לאחר מכן הוריה אמרו לה שהיא תינשא. החתן שלה הוא בנו של האיש המוזר, החותם סחר בכספי הכלה. החתונה היא בעוד שבועיים.
אניטה לא ידעה מה המשמעות של נישואין. היא סמכה על הוריה כפי שהיה כל חייה. היא הייתה בת אחת עשרה. היא אמרה למורה שהיא כבר לא הגיעה לבית הספר.
זה לפני שנתיים. אניטה מתגוררת כעת בבית כלותיה, בצריף העשוי מקירות ברזל גלי, המסוגרים על עמודי במבוק. היא ישנה ליד בעלה, הוא מבוגר ממנה בעשר שנים. היא אומרת שהוא לא מכה אותה אבל לא דואג לה. היא עובדת במשק הבית, מבשלת למשפחה ואוכלת אחרון. אין לה מקורבים אלא דמעות בעיניה כשהיא מדברת על חברתה הטובה בכפר ביתה, שנמצא במרחק שני שיעורי ריקשה באופניים משם. היא מסתדרת הכי טוב עם גיסתה שהתחתנה צעירה כמוה.
לפני שנה נולד שמנטר, ילד גדול, הוא נראה שהוא יהיה גבוה כמו שהילדה הקטנה מניקה אותו בעוד כמה שנים.
אניטה מהכפר שימולברי בצפון בנגלדש חמקה דרכם. מערכת האזהרה המוקדמת שלהם לא עבדה, אף אחד לא אמר להם שיש שם חתונה. הם עדיין ילדים בעצמם, ילדים שהתארגנו. הם קוראים לעצמם "נביחות חתונה", חבלנים לחתונה, הם מופיעים בקבוצות, הולכים להוריהם ומסבירים מדוע לא נכון להתחתן עם בנות כמו אניטה. אם הם לא נותנים להכנס, הם פשוט נשארים בדלת ומחכים.
ילד אמיץ עשה את ההתחלה להתנגדות
קשב רוי (מימין) הקים את קבוצת הילדים הראשונה נגד נישואים מוקדמים. איש מהם לא מנע כל כך הרבה נישואים כמוהו.
© אניקה בוסמאיירבאסטר החתונה הראשון היה הילד קשב רוי לפני שבע שנים. אחד מחבריו לכיתה אמור היה להינשא, וקשב, בן של עובדת יום, אסף אומץ, ניגש להוריה של הילדה וסיפר להם מה הוא יודע על החיים באחת עשרה: שבתה תסיים ענייה ובלי סיכוי כמו שהיא אפילו שחשוב ללכת לבית הספר, ושהבת שלה במתמטיקה טובה בהרבה ממנו. האב שלח את קשב משם, אך הוא חזר למחרת, הפעם עם שישה ילדים נוספים וראש הכפר שסיפרו על החתונה הבלתי חוקית - על פי חוק, נישואים מתחת לגיל 18 אסורים בבנגלדש. שעתיים הם שוחחו עם האב. ואז הוא למעשה פינה את מקומו.
שעתיים הילדים דיברו עם האב. ואז הוא למעשה נכנע.
לאחר מכן המשיך קשב. הוא אמר לחבריו לכיתה ולילדים בכפר, "צרו קשר, אם תשמע משהו. ואז אנחנו הולכים יחד. ישנם כיום כפרים במחוז ג'אלדהאקה, 400 קילומטרים צפונית לבירה דהאקה, שם נישואין לילדים כבר לא סגורים - במדינה בה אחת מכל שלוש בנות נשואה לפני יום הולדתה החמש עשרה ו -74 אחוז לפני שהן מלאות 18 ,
זה כמו נס. מהפכה. ילדים משפיעים על החלטת מבוגרים. למילה שלך יש משקל. באחת המדינות העניות בעולם בהן ילדים הם עובדים קטנים שצריכים להרוויח כסף באתרי בנייה, שדות, מפעלי טקסטיל ועבודות לבנים כדי להבטיח את הישרדות משפחותיהם.
באופן אירוני, איפה שאין להם לובי, כמעט אף אחד לא מעוניין בזכויותיהם, הם מצליחים לגעת באחד מיסודות החברה: המערכת הישנה של נישואים מוקדמים של בנות, איתה המשפחות העניות של אכלן נפטרות וגם כסף מהכלה. לחסוך שהם צריכים לשלם למשפחת החתן. מכיוון שככל שהילדה צעירה יותר, כך עולה כסף כלה.
כתריסר קבוצות באסטר לחתונה פעילות בכ -60 הכפרים בדלרטה ג'סטרקה. הם מנעו 120 נישואים בחמש השנים האחרונות. הם חלק מתנועה גדולה: בכל העולם, ילדים וצעירים מתאספים ומתגייסים למען זכויותיהם. הם מבינים שהם יכולים להילחם בחזרה אם יתאחדו זה בזה. בהודו, בנות מקימות את "הבריגדות האדומות", הנלחמות בקונג פו נגד הטרדות ולא אכפת להן מגבולות קאסטה; בקניה, בנות מתאחדות זו לזו להתנגד לברית המילה שלהן; בפקיסטן, הילדה מלאלה הפכה לגיבורה מכיוון שכתבה יומן על הזכות לחינוך, אך הותקפה ונורתה על ידי הטליבאן וכעת היא ממשיכה במאבק שלה מאנגליה. פעילי ילדים ברחבי העולם עובדים במוחם.
קשב אף כתב זאת בכתב, חרוט בבסיס שעון חול מזכוכית גבוהה בבקבוק. הוא עומד מול צריף הוריו בכפר בינקורי, ילד גבוה ושקט עם חיוך שמור.אביו לידו מאיר את פניו כשקשב מרים בעדינות את שעוןו מקופסת הקרטון הלבנה, לפני כחודש העביר לו שר החינוך אותו בדאקה. אומרים כי "פרס אומץ החינוך לחינוך" הוענק על ידי האו"ם ביום הזיכרון למללה מכיוון שהוא נלחם למען זכויות הילדים בפני עצמו.
איש לא מנע נישואים רבים ככל שהיה בבנגלדש. "25", אומר קשב באנגלית ומחייך.
הוא יודע מה המשמעות של להילחם על השכלתו, הוא התאבק בחייו. בתשע הוריו שלחו אותו לדאקה כדי להרוויח כסף באתר. הוא קיבל ספרים ולמד בלילה; עבדתי שלושה חודשים ואז חזר לבית הספר, ככה זה הולך במשך שנים. עכשיו הוא סיים את כיתה י ', הוא עובד כמה שהוא יכול, הוא רוצה לשלם עבור המכללה ביום מן הימים, אם הוא יכול להרשות זאת בכל מקרה.
שירן אקטר הייתה אמורה להתחתן עם בן דודה בגיל 13 והילדים חילצו אותה. עכשיו היא פעילה בעצמה.
© אניקה בוסמאייר"הישרדות", חבלני החתונה מכנים את הבנות שהצילו אותן ניצולות. מכיוון שהם נשארים שלמים על נפשם וגופם. לא לחוות את ההלם מהפרידה הפתאומית ממשפחתה, המעבר לכפר מוזר, מיטת זר, בדידות; אל תסתכן בכך שלא תשרוד את ההיריון הראשון מכיוון שהסיכון של ילדה מתחת לגיל 16 למות בלידה גבוהה פי שלושה עד ארבעה מזו של אמצע העשרים.
שירן אקטר היא ניצולה כזאת. היא גרה באראגישימולנרי, כפר בין בריכות, שדות אורז ירוק, מטעי מנגו ובננה, מעל השדות התנדפו לחות. שביל חימר צר ומפותל מוביל לתוכו, אינספור ריקשות אופניים, עמודי הבמבוק באורך עשרה מטרים ומגדלים מגובה מטר. תרנגולות חופרות לצד הדרך בגביע כדי להתקרר, זה 37 מעלות ואין רוח. הבנים קופצים לבריכה, המבוגרים מסתובבים בצל העצים בכיכר הכפר, יש להם זמן, האורז לא בשל, אין הרבה מה לעשות בשדות. בחודש אחד מתחיל הקציר. ואז מתחילה עונת החתונות.
אמה של שירן מושכת את מטפחותיה בחוזקה על פניה, היא כמעט נעלמת כשבתה מספרת לה על בריחתה. אילם, היא מקשיבה לה, לא מגלה שום רגש "בגיל 13 אני צריכה להתחתן עם בן דוד, להורים שלי חשבו שלא יהיה אכפת להם שאמשיך ללכת לבית הספר", אומרת שירן, היום בת 15. היא ילדה אנרגטית, שוטפת אותה קשה להאט אותה, היא רוצה שכולם מסביב, חצי הכפר, ישמעו מה יש לה לומר, אפילו את העז השחורה באורווה מאחוריה.
במידת הצורך, הילדים מדברים גם עם גורמי ממשל
היא לא חיכתה לראות מה אחרים החליטו עבורה. היא נפגשה עם אח החתן, אמרה לו שהיא עדיין לא מוכנה. הוא אמר: אל תשכנע אותי, אלא את ההורים שלך. ואז היא הלכה למפגש עם באסטר החתונה, אמרה להם מה עתיד לבוא, והילדים דיברו עם הוריהם כשהם מתאמנים בקבוצה: חשבו על סירן. אם יש לה תואר, בעלה המאוחר יותר יכבד אותה יותר. וברגע שיש לה עבודה, כל הכפר יהיה גאה בה, והיא יכולה לעזור לך כלכלית. הילדים הגיעו שלוש פעמים. אחר כך הביאו איתם את ראש הכפר, אך הוריה של שירן לא נרתעו. לבסוף, הילדים הלכו לנציג השלטון המקומי, עליו לשקול פעולה משפטית. יחד הם שוחחו שוב עם הוריהם, הם לא איימו עליהם, אך אמרו להם בבירור שנישואים מוקדמים אסורים. בכך זכו להצלחה: ארבעה ימים לפני החתונה היא בוטלה.
מה שנשמע מדהים, ברית בין ילדי כפר עניים לרשויות מקומיות, לפעמים המשטרה, נפוצה במחוז ג'אלדהאקה. עבור הממשלה, הכללת הנישואין המוקדמים היא מטרה פוליטית. היא הציגה רישומי לידה ונישואין ובשנה שעברה השיקה קמפיין נגד נישואין מוקדמים לתומכים בולטים. הילדים עוזרים להם במקומות השמרניים והמרוחקים, בהם הנישואין נסגרים במהירות ולא מתבלטת. במיוחד במיעוט ההינדי במדינה - 70 אחוז מהבנגלדש הם מוסלמים - נישואים מתנהלים ללא כל תיעוד רשמי. הכלה מתחלפת מיום ליום מבית הספר למטבח ומיטת האחיות לזו של הבעל. הסימן היחיד הנראה לעין הוא קודקוד בצבע אדום.
אניטה עם בעלה שמעון ובנה בן השנה בלבד.
© אניקה בוסמאיירמבחינת אניטה רני, שלושה שבועות שכבו בין היום בו התארחה האורחת המוזרה להוריה ועוברת לגיסה. 700 יורו שילמה דמי כלה, אביה. נדוניה הייתה זוג עגילים מוזהבים ומכונת תפירה, שעומדת כעת בפינת צריף הבוץ שלה, שם יש גם מיטה, ארון קטן, ארון עם כוסות ועצי הסקה. היא יושבת על המיטה, כילה ירוקה מעליה, חמותה לצידה, שלא זזה מהצד שלה.
אניטה עונדת את עגילי הציפוי הזהב, הם פיליגרפיים כמו קומתה. כשהיא מחייכת, אתה יכול לראות את לחייה שקועות, והיא נראית כאילו נאספה, כאילו היא עומדת להתחיל לרוץ, החוצה מהבית האפל, מהחצר הצרה שסביבה נבנים בתי הקרובים, ושבה כולם יודעים הכל. החוצה לחברותיה, מצחקקת איתן בדרך לבית הספר. ככה היו חייה מוקדם יותר. אבל עכשיו היא קמה בשש, מטפלת בבנה, מכינה ארוחת בוקר למשפחה, שוטפת מתחת למשאבת המים. תבשל ארוחת צהריים עם חמותה וגיסתה, ואז תנקה אותה, תדבר עם שכניה, תדבר על אוכל, על בני משפחה, תשטוף, תשים בגדים בארון, תניק את תינוקה.
כשהבטן שלה התעבה, היא לא ידעה מה קורה איתה. היא לא הרגישה כלום, לא שמחה ולא כאב כשהיא הייתה בלידה. רק כאב ראש ובחילה. היא איבדה הרבה דם בלידה, והיא עדיין חלשה וכואבת, אבל אין לה כסף לרופא. בעלה עובד מעט מדי, לדבריה, היא חוששת שהוא לא יכול להאכיל את משפחתה. הוא נהג לתקן אופניים, אך מכיוון שאנשים לא שילמו, הוא ויתר על עסקיו. עכשיו הוא לפעמים עובד בתחום.
הילדה שלה ילדה שיפרה את המוניטין שלה בכפר. היא שמחה שזה ילד. כל מה שהיא מאחלת לעתיד, היא מאחלת לו.
הורים רבים אפילו לא יודעים שנישואין מוקדמים וכספי כלות אינם חוקיים. הם רואים את זה כחלק מהתרבות שלהם. תלוי בהכנסותיהם וגיל הכלה, קצבת הכלה נעה בין 500 ל -10,000 יורו - סכומים שעבורם העניים חייבים למכור את אדמתם או לשלוח את אחיה של הכלה לדאקה, כמשרתות, או בטחנות הטקסטיל כדי להרוויח כסף. אלה האלטרנטיבות לבנות כמו אניטה: נישואין מוקדמים או חיים כתופרת לא מיומנת.
פנשי התחתנה עם בתה הגדולה בגיל 12 - היא רוצה לחסוך את בתה הצעירה בזה.
© אניקה בוסמאייריש טבעת בטחנות סביב הבירה כמעט 5,000 טחנות טקסטיל, מבני בטון עם אצבעות פלדה בולטות מגגותיהם כך שניתן יהיה למלא אותן במהירות. החלונות באולמות העבודה חסומים, אורות הניאון בוערים ביום ובלילה. בחמש בערב ובתשע בבוקר הרחובות מלאים בבנות הממהרות בחזרה על הכפכפות שלהן למגוריהן, חולקות אותן עם עשר או שתים עשרה בנות אחרות, ומחכות שהמשמרת הבאה שלהן תתחיל. הם יכולים לשלוח הביתה חמישה יורו בממוצע לחודש. לבנגלדש יש את השכר הנמוך ביותר בעולם, והכלכלה פורחת.
אם ההורים לא מפגישים את הכסף, החותנים מחזירים את הילדה אליהם. בעלים רבים אז הולכים לאשתו בכל מקרה, הולכים אליה, כדי להגביר את הלחץ על אבי הכלה איכשהו להפגיש את הכסף. אם היא נכנסת להיריון, היא חיה כמו ספק בכפר הוריה. בגלל הבנות האלה קשב רוצה להישאר עם Busters החתונות, למרות שהוא מבוגר מדי בגיל 18. "זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבחורה," הוא אומר.
"למרות שהאימהות עברו משהו דומה, הן לא מגנות על בנותיהן,"
היום אחר הצהריים, לאחר שעבד בשטח, הוא לובש חולצת טריקו נקייה והוא בדרך לפגישה של הקבוצה שעומדת בראשה. הם נפגשים בכיתה ריקה, 30 נערות ונערים בין הגילאים שמונה עד 17, כורעים על הרצפה עם שקיות אוכל כבסיס ושוחחים על המתרחש בכפרים שלהם ומה בראשם. אם תשאלו אותם למי קשה יותר לשכנע, את האמהות או את האבות, הם אומרים שזה שומר על האיזון. קשב אומר, "למרות שהאימהות עברו דברים דומים, הן לא מגנות על בנותיהן." מחזור שהופך את הקורבנות למבצעים: מעט כמו שהאמהות למדו לקבל החלטות חופשיות בעצמם על חייהן, כך מעט הן יכולות כעת עבור בנותיהן.
יש ילדים שלמדו קטע על גורלה של כלת ילדים, הם רוצים לבצע אותה למחרת בחצר בית הספר. הם מניחים בדים בחצר הפנימית של בית הספר, שאמורה להיות הבמה שלהם. ואז הם מוציאים את הכרזות שלהם; לפני המחזה הם מתכננים מהלך, הם עושים זאת מספר פעמים בחודש. הם מושכים מעל הכביש המהיר כך שהמשאיות, שאחרת לא עוצרות דבר, נאלצות לעצור. הילדים מתרוצצים מאחורי הכרזות, צוחקים וצועקים, האנשים בכפרים באים אליהם והולכים איתם. על הכרזות אומרים: יש לנו קול אחד.
מידע: היעלמות הבנות
© אניקה בוסמאיירתכנית קרנות הילדים תומכת בילדים במחוז ג'אלדהאקה. עובדי התוכנית בונים קבוצות ילדים, מסבירים את זכויותיהם ומתרגלים בביטחון עצמי מול הרשויות. "הנישואין המוקדמים מניעים את הילדים, הם רואים כיצד יותר חברי כיתה נעלמים שנה אחר שנה", אומר פול מלקר, דובר תוכנית "בנגלדש", שהקפיד על קבוצות רבות בעצמם.אם תרצו לתרום: עם קרן הבנות "מכיוון שאני ילדה", תוכנית מסייעת לנשים צעירות ממוקדות עם הצעות חינוכיות או מגנה עליהן מפני נישואים בטרם עת, אפילו בבנגלדש. תכנן את גרמניה הבינלאומית. V., בנק לכלכלה חברתית, BLZ 251 205 10, חשבון 9444933, מילת מפתח: ילדה בנגלדש.
