קרנבל במעון: נסיך הקרנבל הבא של גרמניה
שבוע האופנה היה אתמול? היום קיטה-קרנבל
בתחילת השנה, ממש בין שבוע האופנה במילאנו לתצוגות פריז פרט-א-פורטר, ישנו גולת כותרת אופנתית נוספת שמחזיקה אותנו במתח את הורי דרדסים הפרועים: קרנבל קיטה. אני בקושי זוכר את חגיגות הקרנבל של הגן שלי, אבל אני יודע שהתחפשתי לרוח רפאים או לערפד. אז לא הרבה יותר ממעט איפור לבן, סדין לבן או שכמייה שחורה. רציתי לעשות אותו דבר עם בני בן. כמובן ששום דבר לא ייצא מזה.
בן עצמו עדיין קטן מכדי להביע רצונות קונקרטיים, אבל אני מרגיש שסדין מיטה עם שני חורים בתוכו כנראה לא ישפוט. איך אני עומד מול כל האימהות האחרות, שנדמה שחשבו הרבה יותר על כל העניין ממני? אני מנסה לדמיין לאיזה תחפושת בן יתאים ביותר. הבן שלי יכול לשאוג טוב מאוד וקולני, הוא אוהב חתולים ויש לו את התלתלים הבלונדיניים משהו שהוא יכול להיות מתואר כרעמה. אז בן ילך לקרנבל קיטה כאריה. מבט מהיר באינטרנט, והוקל לי לראות שיש המון תלבושות אריות לפעוטות. אני מזמין אחד ב 20 יורו ואני גאה בעצמי.
"רכשת את התחפושת לבנך באינטרנט?"
"רכשת את התחפושת לבנך באינטרנט?" ביו-ברבל מסתכלת עלי כאילו אני מכרז שם מכירה פומבית של אחת מהכליות של בן. "ובכן, אתה עובד הרבה וכנראה שאין לך זמן לתפור לילדך תחפושת אמיתית", היא אומרת.
אני צריך לבלוע. ביו-ברבל צודקת, אין לי באמת זמן וחוץ מזה אני לא יכולה לתפור בכלל. אבל אולי עלי לקחת את הזמן הזה? כי ברור שכולם גם עושים זאת. אולה, בנו של ביו-ברבל, מקבל תחפושת ויקינגית עם מגן מגולף ביד. ביו-ברבל מחויט את גזרת הפרווה של צבעוני הוויקינגים מעור הכבש הישן של אולה, עליו נהג לשכב כתינוק. קרומל-אמא בוחרת בינתיים ראשים מקוריים אדומים ותופרת שכמייה ושקית חלומות, כי אסור שפורורים יתפקדו כסדרמן לקרנבל אלא חייבים ללכת כאיש חול.
האמהות של הבנות קבעו להיפגש בחנות הכלבו כדי לאסוף חוטי נצנצים ופייטים לתלבושות הנסיכה. רק לוזי-פאפא מודה מיד שהוא קנה את התחפושת של לוזי, שכמובן, כולם מבינים. המסכן סוף סוף לבד ועובד כל כך נורא.
אז אני קונה בד וחופר את מכונת התפירה הישנה, שירשתי מסבתא שלי ומאז מעולם לא השתמשתי. "מה השטויות?", שואל בני-פאפא, כשהוא מתבונן בי כשאני מקלל מנסה להכניס את החוט כמו שצריך. "לבן לא אכפת אם הוא לובש תחפושת מתוצרת עצמית או לא." "בן אולי, אבל לא האמהות האחרות," אני רוטן בחזרה.
אז אני מתחיל לתפור. אני דוחה את הניסיון הראשון ומתחיל שוב. ארבעה ימים אני יושב לילה אחר לילה על תחפושת האריה של בן. בינתיים התפתח דיון מהותי נוסף בהורותם של דרדסים פראיים. קרומל-מאמה כתבה דוא"ל לכל אחד בו היא מתחננת לשמור על קרנבל קיטה נקי מכלי נשק: "האדרת דמויות לחימה, של אקדחים, חרבות, חרבות ופגיות, אני מחשיב את הבעייתי ביותר במקום זאת ללמד ילדים שאלימות לא יכולה להיות פיתרון. " ליאון-פאפא סותר מיד וכותב בחזרה: פיראט ללא סאבר אינו פיראט אמיתי. אז ביוברבל מציין כי שודדי ים הם עבריינים חסרי חוק, מאז ומתמיד הוחלפו באופן רומנטי במשך מאות שנים באופן מפוקפק. "אה, אבל הוויקינגים הם מלאכי שלום, או מה?", מציין ליאון-פאפא במעגל. ותיאו-מאמא, שכבר סיפק את התלבושת של שוטר לתיאו (ואפילו לא העלה את הרעיון אפילו לתת יד), שואל איך זה אז עם נשק השירות.
"אם איסור נשק בקרנבל, אז יש לאסור נצנצים ורודים."
אמה אמא קופצת את אמא מתפוררת הצידה. זה ממש מטורף להמשיך להגיד לילדים שהם לא צריכים להילחם, רק לתת להם בלאק ג'ק פעם בשנה. ואם העולם לא יהיה מקום שליו יותר ללא הקסם הגברי לנשק. "אני תוהה אם הקיבעון הזה על גמירות ויופי, שבא לידי ביטוי באובססיה של הילדה לפיות ונסיכות, אינו מסוכן בהרבה", כותב לאון-פאפא."אם איסור נשק בקרנבל, אז יש לאסור נצנצים ורודים."
איש, אני שמח שהחלטתי לתחפושת אריה! בעלי חיים אינם מעוררי הערכה בשיח המגדרי. למרבה הצער, כישורי התפירה שלי רחוקים מלהיות מספקים. למרות כל המאמצים שלי, אני חייב להודות: אף אחד לא יכיר בבן כאריה, אלא תחשוב שהוא תפוח אדמה. במקרה הטוב לביו-תפוח אדמה. ביום הגדול שמתי אז את בן אבל בתלבושת האריה שנרכשה. הילד שלי לא צריך להידרש לסבול מהמתחם שלי כדי לא להיחשב לאמא טובה. הוא נראה מדהים ומלחשב מהשתקפותו, בעוד אני מצייר עוד קצת אותו. בגן, המחנכת פטרה פותחת את הדלת שעל פניה צבועים כחולים וכובע לבן. "אף אחד לא באמת הגיע להסוות את ילדו כדרדוף פראי!", היא אומרת המומה. במקום זאת, כל הנסיכות, הפיות, דארת 'ואדרס, שודדי ים וספיידרמנים הגיעו בהדרגה.
הפירור המסכן נראה מעט אומלל בסנדמנשנשוסטקום שלו, למרבה המזל ת'ור הביא שתי חרבות לייזר והוא יכול להשאיל לו אחת. המחנכת אנאבל התחפשה ל"ג'ני המקסימה ", התייחסות איתה הילדים בהחלט לא יכולים לעשות כלום. אבל התחפושת של האב מאפשרת נוף יפה על הבטן השטוחה של אנאבל. "עכשיו אנחנו חוגגים קרנבל פרוע ושמח, עם פולונייז, סרטים, מיץ תפוחים וקונפטי, והכל בלי קטטה", אומרת אנאבל ומשלבת את זרועותיה וקורצת, כמו שג'יני הקסומה כשהיא נעימה לאדוניה. מסיבת קרנבל בלי קטטה? המשאלה תתגשם ככל הנראה. הרי אנחנו ההורים לא מוזמנים.
עוד מבני-מאמא בספרה "ישונות גדולות על כסאות קטנים"במקום בו אמהות לבנות ונערות, מחנכות לבית הספר הישן ופדגוגיות מגולגלות נפגשות בכסאות קטנים לערב ההורים כדי לארגן תהלוכת פנסים או לדון בתפריט הנכון מבחינה ביולוגית, הסמרטוטים עפים. בספרה "ישבנים גדולים על כסאות קטנים" מתארת בני אימא את סוגי ההורים שעלינו לסבול כמעט בכל ערב הורות (8.99?, הוצאת הספרים של פישר - או להזמין ישירות כאן)
