הכלב גירושין: ומה יהיה לי עכשיו?
בערב השני, כמו תמיד, שכבתי בסל. הכול נראה כמו תמיד. כעבור כמה דקות לימדו אותי לקח: מיס זינקה בזעם מן הספה. דמעות זלגו על פניה והיא שאגה בקול רם כל כך, שעור התוף שלי כמעט התפוצץ: "תארזי את החפצים שלך ותסתלקי, אידיוט! הרצ'ן השפיל את אוזניו באומרו ואמר: "אני רק אוהב אותך, ישר! זאת היתה טעות. הנאום היה של פליטה, שלא היה עושה טוב יותר. במילים אחרות, הוא חלק את המוט עם פילגש אחרת.
ביום שהפכתי לכלב גירושין
הגברת בכתה במרירות כל הלילה, בעוד הרצ'ן בוכה וארז את חפציו בחדר הסמוך. ניסיתי לתת קצת נחמה לשניהם על ידי הזזת ביניהם. איכשהו הייתי צריך להיות שם בשביל שניהם? גם אם יכולתי להבין טוב יותר את דמעותיהן של פילגשים. אחד לא אוהב לחלוק את העצמות שלו עם אחרים. זה צריך להיות ברור.
יותר גרוע מהלילה, זה היה רק למחרת בבוקר. עייפים לחלוטין מן השעות הארוכות, בקושי דיברו. תמיד הייתי מוכן לנבוח, "שתוק, אנחנו חפיסה". בכל אופן, הם לא היו מבינים אותי ממילא והבעיה היתה ארוכה, משום שהבוקר היה תחילת הסוף. בפעם האחרונה שהרצ'ן ניסה את ההגה במבט של כלב קורע לב, שלא הייתי עושה טוב יותר בעצמי, לפני שהוא סגר את הדלת מאחוריו.
מן הכפריים לעיר: כלב גירושין נע
בשבועות שלאחר מכן, לא מעט השתנה. עכשיו גרתי עם האדון שלי בדירה חדשה בעיר. הולך לעבודתו. הבית בכפר עם הגן היפה, שבו אני יכול להשתולל על התוכן של הלב שלי, הם מכרו. כלומר, בדיוק חמישה שבועות אחרי הפרידה. יש משפחה אחרת עכשיו - הכלב שלהם נקרא Dschango. ללא שם: daredev מוחלט. רעיון רע, זה של כל האנשים שמסתכלים עכשיו על הגן שלי לשעבר. אבל רק שולית.
פילגש רוצה חיים חדשים? בלעדי
איש לא שאל אותי למי אני מעדיף לחיות. למה? בכל מקרה לא יכולתי לענות. המבוגרים החליטו את זה בשבילי. התקווה היחידה שלי היתה שלא הרבה ישתנה בשבילי. אבל בסופו של דבר הכל התברר אחרת. הבעלים שלי? יליד ספרד? החליט לחזור למולדתו. רחוק מן הזיכרונות האורבים בכל פינה, כולל אותי. היא אהבה אותי מאוד. אני יודע את זה בדיוק. בילינו את הימים יחד, היינו צוות חזרות היטב. בבוקר היא הלכה לטייל איתי ואני ליוויתי אותה לעבודה. בערב התכרבלנו על הספה וישנתי במיטה למרגלות מיטתה. כלב אם טיפוסי. הייתי רוצה ללוות אותה לספרד, אבל היא רצתה אתחול מחדש וכי היה לי כמו "מזכרת? אין מקום מן החיים הישנים. ויכולתי להבין זאת. לבי עדיין כאב. עכשיו הייתי כלב גירושים.
החיים שלי כגירושין
הרצ'ן ואני התכנסנו די טוב לאורך זמן והתרגלנו לבלות את הימים יחד עכשיו. אנחנו אפילו להסתדר די טוב עכשיו, כמו צוות של גברים אמיתיים. הגברות (הכלב) בפארק תמיד מצאות אותנו נהדר. למען האמת, אני אפילו קצת מצטער כי שילמתי לו קצת יותר מדי תשומת לב קודם לכן. תמיד חשבתי שהוא לא מחבב אותי מאוד. היום אני יודע שזה היה עצוב, כי אני בעיקר התמקדה תשומת הלב שלי על המאהבת שלי.
הוא באמת משתדל מאוד להפוך את חיי הכלב שלי לנחמדים ככל האפשר. בסוף השבוע אנחנו תמיד הולכים לטיולים גדולים. אנחנו משתעשעים ויש לנו הרבה כיף. ואחד, עוד שני פינוקים ביום הם גם שם. האשה תמיד היתה קפדנית מאוד. בערב השני קפצתי על הספה בפעם הראשונה כדי לחבק אותו. הוא ליטף את ראשי ואמר, "אני אוהב אותך, ילד!" זה היה רגע נחמד. עם זאת, אני עדיין חושב לעתים קרובות על בעלי. ואני מאמינה שככלב גירושים לעולם לא אצליח להפסיק לקוות שיום אחד היא תחזור ונהיה שוב משפחה. מי יודע ... אולי אני בר מזל וזה יקרה - אם רק לביקור קצר.
