"הוא מזהה איתי את סוד הרגע"
השחקנית מיכאלה מאי ובמאי הטלוויזיה ברנד שוודוולד לא יכולים להיות מספיק קרובים זה לזה.
יש את הדירות האלה שאתה נכנס וחושב "כאן הייתי יכול לעבור לגור מייד!" שם אחד אוהב לשכב על הספה ולעולם לא רוצה לקום שוב. בפנטהאוז של מיכאלה מאי וברנד שדולד למשל. במרחק יריקה למינכן Viktualienmarkt, מגינת הגג תוכלו לראות אל Frauenkirche. הכל בהיר, חדש ועם זאת נעים - האח, פינת הישיבה האפורה, המטבח המודרני. למרות שהתושבים בני זוג די בוגרים, היא בת 59, הוא בן 60, הדירה נראית כמו הוקצתה מחדש. לא ארון ספרים מאובק עם עבודות משנות השבעים והשמונים, לא קירות תצלומים עם תמונות חג, לא תכשיטים משווקי פשפשים שונים. כאן גרים שני אנשים עם טעם שעלינו רדיקלית את הרהיטים שלהם. "נכון", אומרת מיכאלה מאי, "עזבתי הכל באותה תקופה, בעלי לשעבר מסורתי וקשור יותר לחומר הישן ממני."
ברנד שדיוולד הגיח ממעמקי הדירה, גבר דקיק ומושך עם שיער מוכתם בצבע אפור למדי למדי, שלעתים קרובות נראה צילומי וסגפני בצילומים, אך במציאות הוא ניגש מאוד ועליז. טיפוס אישה. מי רוצה תה? ״ הוא שואל. "יש לנו שם גם עוגת תות", היא אומרת ומחייכת אליו. נימה אוהבת, נגיעות קלות כשמעברים, ברור שזוג עם גורם טוב-להרגיש.
"מה אתה אוהב בו?", אני שואל זמן קצר אחר כך על מרפסת הגג. השאלה מעט ישירה, בעיקר בתחילת השיחה, אך השניים נראים כה רגועים עד שהם מעזים. היא חושבת, מחייכת: "עור יפה, הומור, אינטליגנציה, פנטזיה קיצונית ואיך הוא מזהה ונהנה מתעלומת הרגע איתי." ומה הוא אוהב בה? הוא עונה בלי לחשוב, "היא נדיבה מאוד, לא רק בעניינים חומריים, אלא גם באכזבות אנושיות, תמיד מנסה להפיק את המיטב." מבט מהיר - האם זה היה נכון? אתה יכול להרגיש שזה תלוי במה שהאחר אומר. הכל עדיין חשוב. מבט אינטימי. חיוך רך. סופר שמרגיש קצת מיותר. הם זוג יפהפה, הבווארי המתוח, החום-חום המתולתל, האדמה-האדמה והלובק הרזה והאינטלקטואלי, שחי בהמבורג, בקלן ובברלין. היא שמחה, ספונטנית, פתוחה, גם הוא, אבל יותר מאופק.
"מאי הלך", הוא מיהר ביער העלים, כאשר מיכאלה מאי 2004 נפרדה לאחר 23 שנות נישואים מבעלה, עורך הדין לעסקים ג'ק שיפר. היא התאהבה כל כך בטירוף בבמאי ברנד שדיוולד שנה קודם לכן במהלך צילומי הסרט "פוליזירוף 110", עד שהיא ויתרה על הכל עבורו - גבר איתו גידלה את ילדיה יחד, נישואים בהם היה אכפת לה טוב היה תפקיד שחקנית המעמד הבינוני והמצליחה, שחייה הלכו עד כה, שום פינות ומשברים לא ידעו.
זה הכריע אותי כל כך, מכיוון ששום דבר מעולם לא התגלגל עלי.
"זה כל כך הציפה אותי", אומרת מיכאלה מאי, "כמוני מעולם לא התגלגלה." זו הייתה יצירה שהוזמנה, אומר שדיוואלד, שום דבר מלהיב יתר על המידה עבור אחד, שאוהב לעבוד כבמאי ותסריטאי עם חומרים קשים ורלוונטיים חברתית, פרס Grimme הכסף משנת 1991 לסרט ZDF "הרוצח האמר" ובשנת 1999 עם הסרט שני חלקים "דבר גדול" על דרמת הערובה של גלדבק עוררו סערה ומכסות על.
אז אדם שעבורו "פוליזירוף 110", שעסק באמנות ישנה ונאצים חדשים, לא היה דבר מיוחד. הוא לא הכיר את השחקנית מיכאלה מאי באופן אישי. "היא הכניסה לי את הפנים," הוא מגחך. נשמרו עלי, היא אומרת, ברנד נחשב לבמאי קשה, אף אחד שלא הולך על קורס חיבוק. היא החליטה להיזהר, לא רוצה להתפחד על ידו. הקריאה הראשונה במשרד ההפקה. אחד מצא אהדה. ולאט לאט עוד קצת. אבל שניהם היו נשואים, היא אולי תרגיש קצת יותר ממנו, איש לא הסתכל. ואז פתאום היה מבטו, שהבריש אותה כאילו במקרה, באופן דיסקרטי, אך לעתים קרובות יותר. "הוא עמד שם עם הידיים מאחורי הגב והביט בי." כן, זה מנצנץ, הוא מודה. שניהם הרגישו את זה, אך לא דיברו את התחושה. היא גילתה שהוא חיפש את נוכחותה, דפק על שיירתה לעיכובים: "תוך עשר דקות זה נמשך", זו הייתה למעשה המשימה של פקיד הקבלה, ולא שלו. פרפרים בבטן. ושיתוף פעולה טוב. "אני רוצה לסמוך על במאי.אם הוא אומר תן לזה ללכת, שיהיה שקט יותר, אני צריך להיות מסוגל לסמוך עליו. יכולתי לעשות את זה עם ברנד. "
שיתוף פעולה טוב, שניהם יודעים, יכול להיות ארוטי. אתם מתנדנדים יחד, מתפתחים, נשמטים. בזהירות רבה, לדבריו, שניהם התמודדו עם האהדה ההולכת וגוברת הזו. האם צריך לקחת את זה ברצינות, את התחושה העקצוצית הזו, את הכמיהה הזו שכבר אי אפשר לדכא? בגילה, שניהם קשורים, במקרה שלה עם ילד בגיל בית הספר? היא אומרת, "אי אפשר להסביר אהבה. אהבה זה קל." לאחר סיום הצילומים היא רצתה להסתכל על התבניות בחדר החיתוך והגיעה מאוחר מדי. "אנחנו לא רוצים לשתות לפחות יין אחד יחד?" היא הציעה. יין מפואר, זמן קצר לאחר מכן טסה לגאנה כפטרון של האגודה לסיסטיק פיברוזיס, בטיסת החזרה עם עצירת ביניים באמסטרדם. הלילה הראשון ביחד. לאחר מכן הם החליטו לספר לבן זוגם. היא טסה למינכן, הוא לברלין.
גם לו היה קשה, אבל היא עברה את האפוקליפסה. האם היא עשתה את זה? להרוס את משפחתה, ביתם של בנותיה אלכסנדרה וליליאן? "אתה לא יכול להתאהב שוב ב -50, אמא," הם קראו בזעם, עבר זמן רב עד שהמגע איתם יהיה כמו קודם. זה היה חג המולד, הבת הצעירה אושפזה עם דלקת ריאות, מעגל החברים היה המום, כל הקואורדינטות של חייה קרסו - ובכל זאת היא עברה מהבית, למלון, אליו, ובכך חתכה קיצונית שהתאימה לה לפתוח, ישויות פשוטות, אבל כמעט בכל זאת הכריעו אותן. בעוד שברנד שדיוולד העדיף לטייל בחיים עם מזוודות קטנות, היא הייתה מושרשת עמוק במינכן, שחקנית מהוללת, מארחת פופולרית, אשת נשואה במוצקה. היא נאלצה לוותר יותר ממנו.
אתה יכול להתאהב, גם אם אתה נשוי. מי שלא רוצה לפגוע בזולת, פוגע בעצמו.
"נקרעתי", היא אומרת, "ההורים שלי נשואים למעלה מ -60 שנה. האם הייתה לי הזכות פשוט לזרוק את הנישואים שלי אחרי 23 שנה, לא רציתי להיות הגורם לכאב רב כל כך." אחרי כמה שבועות היא לא יכלה לסבול את זה יותר. "ניסיתי לחזור למשפחתי." היא הייתה חולה, היא לא אכלה, לא ישנה, היא השתוקקה. אתה לא יכול להחליף גדול לקטן יותר, היא יודעת עכשיו. פגישות חשאיות, מהוססות, מלאות אשמה. כמה זמן אתה רוצה לחכות הוא דחק, אנחנו כבר לא הצעירים. העובדה שעכשיו הודיעו לציבור ודיווחו בחיבה רבה על פרידתם, לא הקלה על הדברים. ברנד שדיוולד לא ויתר. "תיפפתי כמו משוגע", הוא מודה, "אם כי מצאתי את התנודות האלה קשות מאוד." אבל היא לא יכלה, היא הייתה קפואה. אל תדחף אותי, היא אמרה, אני זקוקה לזמן. במיוחד מישהו שאמר לה "כן, קפוץ!" או: "לא, הישאר, אל תקפוץ!"
שניים שמצאו זה את זה באיחור - כעת מיכאלה מאי וברנד שדיוולד רוצים לבלות כמה שיותר זמן יחד.
מכיוון שהיא, שתמיד ייעצה לבנותיה להוציא הכל, לנסות הכל, לא עשתה את הקפיצה. היא הלכה למחזר, למדיום, עשתה טיפולי שיחות. שהוא לא ויתר כשקשה לו לסבול את היסוסה וההתלבטות כל כך הרבה זמן הופך אותו לגבר שהיא כל כך אוהבת. הוא העלה רגעים של נצח כשקסם צלל לכאוס, רגעים קסומים. שלא התבייש ברגשותיו, גם אם לא יכול היה להיות בטוח בשלה. שגם כאשר הופרדו רשמית טס לשלוש שעות למיורקה. וכששיחקה תיאטרון, היא נתנה לשומר הסף במוסך לה ביצת פסחא מקרטון, עם לב זכוכית אדומה בתוכה. היא הובילה אותה מכוסה עיניים אל פלדהרנהלה במינכן ביום הולדתה ה 52, שם שרה להקת קפלה את השיר האהוב עליה "ציפור שחורה". שהתייחס אליה עם כל סיבי הווייתו, בעוצמה שלא ידעה קודם. שלך הוא כל ליבי, לא משנה מה יבוא. זה אפשרי, אפילו מעבר לחמישים המאה העשרים. "אפשר להתאהב", אמרה המטפלת שלה לבסוף את גזר הדין הגואל, "גם אם אתה נשוי. מי שלא רוצה לפגוע באחרים, פצע את עצמו."
מיכאלה מאי וברנד שדיוולד - סוף סוף זוג. הם שהו במינכן, למענה, ועברו לדירת שני חדרים מרוהטת. אתה מווילה בנימפנבורג. מתרגל? שניהם מנענעים את ראשם. "לא היינו צריכים שום דבר", היא אומרת. "הרגשנו כמו שני סטודנטים", הוא אומר, "היה לזה משהו קונספירטיבי." ומיכאלה מאי, שאהבה לומר בראיונות קודמים שנישואין בסופו של דבר בכך שהיא מאפשרת לכל אחד ליהנות מחייהם, לא יכולים להיות מספיק קרובים להיות עכשיו סביבם. "בגלל הגיל שלנו והעובדה שהכרנו להכיר זה את זה באיחור, אנו רוצים לבלות כמה שיותר זמן יחד", מאשר ברנד שדיוולד. אושר מאוחר שזכה קשה, ממנו שניהם רוצים ליהנות מכל רגע בעוצמה.הוא מלווה אותם לצילומים ברחבי העולם, הם מפתחים חומר טלוויזיוני, עם קטע השדרה "Toutou" שהם היו בסיבוב הופעות יחד.
ליבו פועם בקריירה שלה בהיר משלו, אם כי לפעמים כואב לו שהוא לא מופיע בטלוויזיה הגרמנית כמו פעם. "מעולם לא הייתי כל כך רחבה בחיי המקצועיים כמו מיכאלה", הוא אומר, "הייתה לי תוכנית טלוויזיה ללא מכסות, אבל אז האוויר היה פתאום דליל. הייתי מעורב כלכלית בשני פרויקטים, היו תשלומי מס בלתי צפויים, הייתי צריך להגיש פשיטת רגל אישית אבל זה מסדיר הכל עכשיו עורך הדין שלי. " לא, זו לא בעיה שרוב ההעברות הבנקאיות נחתמות כרגע. "החיים שלנו ספונטניים, חופשיים, עצמאיים להפליא", אומרת מיכאלה מאי, "אם אני לא פונה, אנחנו שוכרים בית בדרום." בשנת 2006 התחתנו באי היווני סימי, 18 אורחים, כולם בלבן, שולחן ארוך מונח במפרץ. גם אלכסנדרה וליליאן, אז בנות 22 ו 18, היו שם. איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים ?, אני שואל את השניים. "אולי במדינה זה יהיה נחמד", אומרת מיכאלה מאי, "אבל הברנד אוהב יותר את העיר." הוא לא אומר דבר, בפניו הכל. לא משנה איפה, כתוב, העיקר, ביחד. "ברור שאין להקת קפלה כל לילה," היא אומרת. "אבל כמעט," הוא אומר.
מיכאלה מאי נולדה במינכן בשנת 1952. כילדה בת אחת עשרה היא כבר הייתה ב"בקתה של הדוד טום "ו"היידי" מול המצלמה. לאחר סיום הלימודים הכשרה כגננת. משנת 1972 הופיעה גם בתיאטרון. הפריצה שלה הגיעה בשנת 1974 מיכאלה מאי עם "המינצ'י G'schichten" של הלמוט דיטל, בהמשך שיחקה ב"מונקו פרנזה "ו"קיר רויאל". אחריו הופיעו הופעות בסדרות ומותחן כמו "הזקן", "דריק" ו"זירת הפשע ". כמעט 40 שנה היא כיכבה ביותר מ- 200 סרטי טלוויזיה. על תפקידה כמפכ"ל ב"פוליזירוף 110 "היא קיבלה את פרס הטלוויזיה הגרמנית ואת פרס אדולף גרימה. למיכאלה מאי שתי בנות בוגרות. מאז 1990 היא עוסקת באנשים עם המחלה המטבולית סיסטיק פיברוזיס. על כך היא זכתה השנה במסדר הכסף הבווארי.
ברנד שדיוולד נולד בשנת 1950 בלובק. מאז לימודיו ב- Westfälische Schauspielschule Bochum וכמה שנים כעוזר במאי, הוא עבד כתסריטאי (כולל "מקרה לשניים", "וילסברג") ובמאי ("טורט" או "פוליז'ירוף 110") לטלוויזיה. במהלך השנים ברנד שדיוואלד הקדיש את עצמו יותר ויותר למחזה טלוויזיה ביקורתי חברתית. ברנד שדיוואלד קיבל את פרס אדולף גרימה על סרטי הטלוויזיה "Der Hammermörder" ו- "Schickssspiel" ועל סרטו "Angst" פרס הבמאי של האקדמיה דר קונסטה. אף על פי כן, הוא נמשך תמיד לתיאטרון. הוא העלה את "אויב המעמד" ו"כתום השעון "ב"שאושפיל" בון. בימים אלה הוא כותב מחזה טלוויזיה חדש ומכין את סרטו העלילתי הראשון.
