זו יכולה להיות הסיבה מדוע היחסים שלך נכשלים
דפוסי הקשר נלמדים במשפחה
יותר ויותר אנשים בוחרים את המונוגמיה הטורית, יחסי אהבה לכל החיים מובילים רק מעטים. סיבה מספקת לחוקרים מאוניברסיטת אוהיו לחקור מדוע זה יכול להיות. הם העריכו נתונים מיותר מ -7,000 אנשים שרואיינו באופן קבוע על מצב היחסים שלהם במשך 24 שנים. התוצאות פורסמו כעת בכתב העת "Plos One".
המדענים מצאו קשר בין מספר השותפים של האם לבין התנהגות היחסים של הילדים. ככל שהיחסים של האם היו לא יציבים יותר, כך היו הילדים יותר מאוחרים יותר. במילים אחרות, אם לאם יש רמה גבוהה של מיומנויות יחסים, קיימת סבירות גבוהה כי יחסי האהבה של ילדיה יהיו יציבים. בגלל דפוסי הקשר נלמדים.
כמובן, מי שמכיר את ההורים כיצד קונפליקטים נפתרים בצורה קונסטרוקטיבית וכיצד לתקשר בהצלחה אחד עם השני יכול בדרך כלל לעשות את זה טוב יותר מאוחר יותר.
הילדים שלא למדו זאת מהוריהם נוטים יותר לקשיים. התוצאה: יחסים לא יציבים יותר. "ילדים יורשים ולומדים מיומנויות והתנהגויות כאלה ומביאים אותם למערכות היחסים שלהם", אמרה מנהלת המחקר קלייר קאמפ דוש.
מחקרים קודמים הוכיחו כי ילדים גירושין נוטים פחות להתחייב לשותף לכל החיים מאשר ילדים ממשפחות שלמות. כאשר ילדים חווים כי ההורים שלהם מתפרקים ויוצרים קשרים חדשים, הם לומדים שזה הגיוני לסיים שותפות כדי להתחיל אחד חדש.
האם מעבירה את מערכת היחסים שלה עם מוגבלות - אבל מה עם האב?
"התוצאות שלנו מצביעות על כך שאמהות, לטוב ולרע, מעבירות על מיומנויות היחסים שלהן לילדיהן," אז קמפ דוש. "זה יכול להיות כי אמהות שיש להם שותפים מרובים אין לי מיומנויות יחסים טובים, או לא טובים בהתמודדות עם קונפליקטים, או שיש להם בעיות נפשיות? כל אלה יכולים להשפיע על היחסים ולהוביל לחוסר יציבות. יהיו אשר יהיו המנגנונים המדויקים שבהם הם יעבירו את המאפיינים האלה לילדיהם ויעשו את היחסים שלהם פחות יציבים.
אז זאת שוב אשמת האמהות. וזהו רמז לא משמעותי לחקירה: לגבי הנתונים שבבסיס המחקר, רק האמהות וילדיהן רואיינו? אבל לא את האבות.
VIPO טיפ: 6 סיבות חרדה במערכת היחסים
