זו הסיבה שגברים לא רוקדים: כל האמת
חדר חשוך, מוסיקה מהבהבת וקולית? דיסקו של מרתף עינויים בחדר. צעק לאוזני הימנית, אני אדחף אותך בשמאל. שברי שיחה שהולכים בכיוון הלא נכון. לקומת הריקודים כלומר. "זה השיר שלי?" אתה צועק ומנער אותי כמו דלת נעולה. בואו לרקוד !? מילת ה- T. ריקוד. התסכול האנכי של תשוקה אופקית. עם דגש על תסכול
אין לי שיר. ככה זה מתחיל. לא בא לי. זה בדרך כלל עוצר את זה. אני לא שם נרדף להבדל אורך הרגליים שלי שביצע למריחה. מקסימום לריקוד מעגלי, אבל רק שמאלה.
לא מרפה, מושך ומושך. החזיק אותי לבקבוק הבירה שלי, מצוף הצלה על ים סוער. "אני עומד להרחיק לכת?" אני משקר ולוגם.
תן לי נשיקה, ואז אתה נעלם, נעלמת בתוך קהל הגפיים המתפתלות. קח נשימה עמוקה. שתייה. תנשום. הבס מכה אותי בבטן.
התבוננו מקרוב, בגופכם הרוטט, בעור המבריק. הערץ איך אתה יכול לתת לעצמך להיסחף לעולם אחר. איך להסתיר את כל מה שסביבך. האמת: גם אני הייתי רוצה. אני לא יכול. בכל פעם שאני צופה זה מרגיש כמו "בואו נרקוד". סביבי חבר מושבעים מחזיק שלטים עם מספרים פחותים. אני יכול להרגיש את זה.
אני לא לבד. יש אחרים. גברים עומדים בדלפק עם תנוחה כמו ג'לי, מתנדנדים, מתהדרים, מהנהנים. לפעמים בזמן. חבילת לפידים מנדנדים הביטה באדישות בחושך. לא רוצה להיות אחד מהם. אבל גם אף אחד לא רוצה להיות מאלה שמנופפים בזרועותיהם על רחבת הריקודים כאילו הם רוצים להפחיד יתושים. לעשות משהו שאתה לא יכול לעשות? ערבוב כימיקלים, השתלת לב, ריקודים ?, מוביל לאסונות בממדים אפוקליפטיים: פיצוצים, אי ספיקת איברים, גיטרה אווירית. פתאום אתה מאלה שמעדים את הפרקט בגבעת הירח. או כרובוט. אנא אל, בבקשה.
מלמול קולקטיבי עובר בחדר. התקליטן בדיוק השיק איזה שיר אהבה. הבט בי והושיט את ידך. עכשיו או לעולם. עכשיו, נכון? אני מחבק אותך, אתה, אני, אנחנו. ואז אנו מסתובבים לאט במעגל. שמאלה, למרבה המזל.
