"מים הם המרכיב שלי": ראיון עם אילדיקו פון קורתי
ברברה: אילדיקו, בואו ננסח זאת באופן בוטה באופן דיאלקטי בנושא? מתחת למים? לדבר.
אילדיקו: זה נשמע כמו קיץ, גלידה רכה והרבה עור חשוף. האם אתה על הכותרת עומד לראות בבגד ים?
ברברה: כן, אני כל כך מתגרה במים. אבל רק עד המחשוף. כך שאתה פשוט רואה את הכתפיים הצרות שלי. השאר נשטפים בחינניות.
אילדיקו: אם ניתן לראות רק את הראש שלי בתמונה, אז הכל בסדר אצלי. השאר זה עניין פרטי.
ברברה: האם אתה אוהב להיות במים?
אילדיקו: כן, זה האלמנט שלי. גדלתי בזה, כביכול. אבי שהיה עיוור, ושחיתי יחד קילומטרים בילדותי. במים אין מדרגות ואין מכשולים. זיכרון נהדר. האם אני עדיין מרגיש קל וחסר דאגות במים? וכ- 82 פאונד קל יותר.
ברברה: אני מרגיש אותו דבר. אני אוהבת לשחות. כילד הייתי כמעט במים במהלך הקיץ. בבריכות חיצוניות וכן הלאה.
אילדיקו: אני אוהבת בריכות שחייה. ההמולה, הרעש, בריכת הילדים בבריכה ...
ברברה: אני עדיין אוהב לנסוע לשם עם ילדיי היום. להתרחץ, לשחק, להסתובב ואז צ'יפס עם קטשופ כארוחה העיקרית וארבע פעמים בין הגלידה. ומגלשות מים וכאלה.
אילדיקו: אני חושש ממרחבים חשוכים וצרים. לכן אני נמנע מגלשות מים.
ברברה: ואם ילדיכם רוצים לרעם שם למטה?
אילדיקו: ואז אני פונה לזרים ואומר: "בבקשה קח את הילד שלי. זה רוצה להחליק. אני מחכה למטה.? זה תמיד עובד.
ברברה: מתי, איפה וממי למדת לשחות?
אילדיקו: בבית עיוור מלחמה. הייתי בן חמש ואבי לימד אותי. אני עדיין יכול לשמוע אותו צועק: "יקירתי יכולה לשחות!?, כשעשיתי את המהלכים הראשונים. הוא היה גאה להפליא.
ברברה: תינוקתי שחה עם אמי. ואז שוב ושוב כפעוט באמבטיות. למדתי את זה מוקדם.
אילדיקו: ועכשיו השוואה בין גביעים: אילו תגים יש לך?
ברברה: רק לצוף חופשי.
אילדיקו: כמובן שיש לי את כל אלה שנמצאים מתחת לתג DLRG הזה.
ברברה: וואו!
אילדיקו: וגם פעם הייתי גאה בהם. כמו עמוד פרסום.
ברברה: האם אתה באמת יכול להתרפק טוב?
אילדיקו: איזו שאלה! אני גם יכול לדולפין. ביבשה, אבל ברור שאני מביך. אתה אמור לראות אותי מכה על אופניים. משפיל.
ברברה: היינו צריכים לצלם אותך עם משקפי שחייה.
אילדיקו: הם תמיד מתבטאים בבשר הפנים. כשהייתי שוחה בבוקר, אני עדיין נראית חבוטה בערב.
ברברה: הדברים ממש דוחפים את עיניו החוצה, זה כמה שהם איתנים. אם אתה משתמש בהם לעתים קרובות מדי, אתה מקבל סוג של קרנית גבות.
אילדיקו: זה נשמע אפילו יותר מגעיל מבשר פנים.
ברברה: בוא נעזוב את זה. קפצת אי פעם מהשלישייה?
אילדיקו: כן, אבל אני לא מעז להיות פחדן.
ברברה: גם אני לא. אני מכין רק נר.
אילדיקו: העיקר, מהר למים. יש איתי מגבלת משקל, שממנה אני בהחלט צופה, לא מתרוממת שלא לצורך בשולי הבריכה.
ברברה: כן, עניין בגדי הים. אומרים תמיד שחדרי ההלבשה נראים כל כך לא טובים משום שהאור מגיע מלמעלה. רק אז הבנתי שהאור בים או בים בא מלמעלה. אתה נראה מטורף כמו בחדרי הלבשה.
אילדיקו: זו הסיבה שאני תמיד נתקל במים במקביל.
ברברה: לא משנה כמה קר?
אילדיקו: ובכן, אם אני מוצא את עצמי בשלב די קשה בחיי, אני זקוק ליותר זמן. ואז אני גם עומד רבע שעה לבטן שבמים ואז חוזר לייאוש. אתה יכול להסיק מסקנות על מצב רוחי מההליכה שלי למים.
ברברה: מה אתה מעדיף ללבוש: ביקיני או בגד ים?
אילדיקו: כל שנה אני חושב: עכשיו זה סוף תקופת הביקיני. אבל אז אני אומר לעצמי: מה זה? אני לא דוגמנית ואני לא צריך להרוויח כסף עם הגוף שלי. ואפילו בגד ים לא יכול לעשות דבר כנגד הידיים העליונות המרופדות והברכיים השמנוניות.
ברברה: אני עדיין לובש את שניהם. אבל לפעמים אני נראית קנאה כשאני רואה צעירים יותר בחלקיקים קטנים כל כך זעירים, שבהם שום דבר לא תלוי.
אילדיקו: ואז אני מנסה לעודד אותי ולחשוב: אני אם לשניים. זה לא נפסק ללא עקבות. אבל אז אני שומע שלקראנצ'י עם המיניטאנגה יש חמישה ילדים.
ברברה: בשביל זה אתה יותר חכם.
אילדיקו: חוויתי גם נשים של ביקיני מודל עם רופא בפיזיקה. זה כמובן הרסני.והיגון נמשך גם לאחר הרחצה: אי אפשר להפשיט בגד ים רטוב באלגנטיות.
ברברה: גם אני אף פעם לא עושה את זה.
אילדיקו: איך? אתה פתחת אותו וקונה חדש?
ברברה: אה, אני תמיד משאיר את זה ופשוט מחכה עד שהוא יבש. מה עוד: איפה אתה מעדיף לנפוש? בים או בהרים?
אילדיקו: אני מפחד מגבהים. מה אני אמור לעשות בהרים? אני מעדיף אגמים או בריכות שחייה במישור הצפון גרמני. ואתה?
ברברה: נהיגה פרועה על הים בסירות מנוע בקפטן פשתן מתנפנף? הוא לא עולם החגים שלי. וגם לא לטגן על החוף. אני מעדיף להיות בהרים. עם אגם בסמוך.
אילדיקו: גם אין לי את החוף הזה. אני אוהב להגיע לשם כל כך הרבה זמן ולהקשיב לגלים. ובערב קוקטייל אלכוהולי עם נוף לאופק. אין לי שום דבר נגד זה.
ברברה: אני לא יכול לבלות שעות בשכיבה במקום כלשהו. כי אני לגמרי חם. ובשלב מסוים, הילדים כבר לא מתחשק לדללים ולטפטוף. אגמים עם סביבה מעניינת פשוט מציעים יותר מים.
אילדיקו: זיכרון החג הכי יפה שלי קשור לאגם. זה היה בהונגריה, באגם בלטון. שחיתי עם אבי. היה חם. השמש זרחה. וראיתי את גבו הרחב מולי כשהוא צועד בשקט ובאופן שווה. כמו לוויתן גדול וידידותי. זו הייתה תחושה עמוקה של שלום וביטחון.
ברברה: וחווית המים הגרועה ביותר שלך?
אילדיקו: כששנינו הסתערנו כששטנו עם חברים. שם ישבתי בבטנה של הסירה ופחדתי מכוחות הטבע הבלתי רפויים האלה.
ברברה: גם אני יודע זאת. הוזמנתי לטיול שייט סביב האי ווייט? על סירת מפרש מקצועית. ראיתי את עצמי יושב שם על הסיפון, גולש ברפיון במים, מול נוף יפהפה עם שמפניה ותותים. אבל אז מצאתי את עצמי שוב בסערה? ארוז בעור שמן צהוב. רק הראש הסתכל החוצה. הם חיברו אותי למעקה עם וו מצמד, וכל מה שידעתי היה עליות וירידות תמידיות, מים בכל מקום וסירנות ופקודות פאניקה. פחדתי עד מוות במשך שמונה שעות. ובערב היינו צריכים לקרצף את הסירה.
אילדיקו: לא קיבלתם חולת ים?
ברברה: למזלנו לא. האם אתה חולה במהירות ים?
אילדיקו: אני חושד שכן. מכיוון שאני כבר חשה בחילה כשאני יושבת על נדנדה, אני מניחה שהייתי הופכת לירוקה זמן קצר לאחר ההמראה.
ברברה: באותה תקופה פשוט אסרתי על מחלת ים. וזה עבד! אילדיקו? שנינו שרדנו סערה על הסיפון! לא רק זה מחבר אותנו. תודה על השיחה הזו.
