למה גברים ונשים לא יכולים לעמוד בזמן נהיגה
ימין הוא הדוושה שעושה רעש. אז אני על זה. אני ממהר היום. בכל מקום בין איפה אני ואיפה אני רוצה ללכת. ואז ברק ללא רעם. אור בהיר, אדום אדום בעיניים, מעל 150 דברים, שם מותרים רק 130. או 120? או פחות? נדנדה בתוך ראשי. חרא. כזה חרא מטופש.
הכעס עולה בי כמו כספית במדחום. תארו לעצמכם שוטר במעבורת פורד כחולה כהה עם חלונות כהים המסתתרים מתחת לגשר כביש מהיר. איך הוא אורב שעות. רגליים מנומנמות, מדים מתוחים, קרניים זעירות מתחת לכובע. הוא מתנשף עם כל הבזק, צוחק, הפירורים מתעופפים מפיו וקפה קר נשפך מאפו. "עזוב! "אני צועקת. ו? Wegelagerei!? ללא שם: חרא, חרא, חרא?
אתה יכול להוציא אותם?
"אשם? "אומרת האישה לצדי. לא נבי. האישה שלא ניתן לכבות. הנוסע. "לא צריך למהר ככה?" שתיקה קצרה. לא נוח כמו בין הפקודה? ו? אש? תסתכל עלייך ועל הגיחוך שלך, שהייתי רוצה לקשור סביב הצוואר שלך עכשיו, יקירתי. במקום להתמקד בתא הטייס. ידיים קפוצות, פרקי אצבעות לבנים. דופק באזור האדום. לראות את המילים שלך בתמונות לפני. לעקוף אותה. כמה פעמים.
עדיין לא סיים. תרגילי את האצבע המורה למעלה אל תוך הפצע שלי ותערבבי בתוכה. "אף פעם לא נראו לי? "את אומרת. זה יישאר ככה. אתה לא הבזיק. אתה מגולף באבן. כי אתה נוהג כל כך לאט, כי אתה עוקץ אלון אלון. עם זאת, אתה מצליח להפיץ צבע המכונית כמו אבקה בעיר. גשם שריטה של טורנדו אדום אפקט פנינה, במוסכים חניה, על תמרורים ומכוניות. פגושים כמו ברכיים של ילדים בני חמש.
ללא שם: נא לא אפילו מאחורי ההגה!
אני לא אומר את כל זה. אני מרים את עצמי כרגע, כשאני שוב נהג. נוסע. מיד יש כאב רפאים ברגל ימין. סיוט. עבור שנינו. משמאל לך, המושב עד כה נמשך קדימה כי הריסים שלך לדגדג את השמשה הקדמית. בצד ימין אני, עם יד אחת על הידית והשנייה בלימבו מעל בלם היד. מחשבה מעניינת, רגע שלילי. איבדנו זמן רב מדי כאן. ימין הוא הדוושה שעושה רעש. אז אני על זה.
