"גרמניה של החושים": מחשבונו של מר פירינצ'י
על מה מדובר? אקיף פירינצ'י כתב ספר: "גרמניה של חושים - הכת המטורפת של נשים, הומוסקסואלים ומהגרים", שהופיע ב27- במרץ בהוצאת הספרים הקטנה Manuscriptum. יש בו ביטויים כמו: "תשכח מארץ המוצא שלך. אם אתה רק כאן כדי שיהיה נוח על חשבוננו, אתה יכול לצאת מייד. המשפט מראה בבירור כיצד הטון של כל הספר הוא: אגרסיבי, טיפש, קיצוני. אידיאלי להתמודדות עם הבורגנות המשכילה והשמאלנית-ליברלית.
הסופר אקיף פירינצ'י
© picture-alliance / dpa
מה יש בזה? כמעט בן 300 עמודים, הזקן בן 54 זועם על כל מה שלדעתו מסכן את עתידה של גרמניה: נשים משוחררות, הומוסקסואלים, מהגרים וכמובן הפוליטיקה והתקשורת. מעל לכל היו אלה הצעירים המוסלמים שפשוט לא התבוללו ועברו בגרמניה כדי למגר גברים גרמנים ולאנוס נשים גרמניות.
מדוע עלינו לדבר על זה בכלל? הספר היה תוך מספר ימים הספר הנמכר ביותר באמזון. המהדורה הראשונה כבר אזלה. גרוע כמו שזה: ככל הנראה אקיף פירינצ'י היכה עצב עם התזות שלו. מיהו הפירינצ'י הזה בעצם? פירינצ'י, יליד איסטנבול בשנת 1959, הגיע לגרמניה עם הוריו בגיל תשע. הוא התפרסם עם מפקד החתולים המפורסם בעולם פרנסיס מרב המכר "פלידיא". יצירתו החדשה היא, כאמור בטשטוש, "ספר האיגוד הראשון" שלו. על מה כולם נסערים? התיזות של פירינצ'י שונאות ולא אנושיות. בספרו, פירינצ'י לא רק משתולל על כל מה שמפריע לו בחברה שלנו - הוא וולגרי, פוגע ומפלה בכל העולם. הוא כל הזמן מדבר על זיונים, מכנה הומואים הומואים, ומאמין שזו רק בנייה חברתית, שנשים לא היו שייכות לאח. בנוסף, הוא גם בורה: הירוקים הוא מכנה "מסיבת סקס לילדים", האונס בנישואין עד למגפת תופעה hochstilisiere, אבל מכירים כל דורק, ש"סתם אנשים נשואים (...) אחרי שנתיים נישואין המתחננים לאונס כי במיטה יש רק מכנסיים מתים. "
מדוע לא להתגרות בעצמך: הספר הוא פולמוס מחושב בלבד. מה עושה מחבר כדי לדבר עליו כשפשעי חתולים כבר לא קונים? הוא לא נכון מבחינה פוליטית ומוריד מיעוטים. כל הכבוד ל"אתה בטח יורשה להגיד את זה "הקהל של סטמטיש - אבל גם סיבה ש- Pirinçcis Hausverlag ישחרר את הפרסום. כותבים רבים אחרים השתמשו בטקטיקה זו, סרראזין שולח את דבריו. בנוסף, פירינצ'י מעוצבת כמו גבר שלא מבין את הנשים. בין אם הוא אומר משפטים פרובוקטיביים כמו "אישה גרמנית, את הכי יפה תחת השמש!", דיסטופיות על האנושות בלי גברים כותבים ("יין", 1997) או עיתונאים בירכו בשאלה האם הם רוצים להתחתן איתו - יש אחד שלא ברור. אם נדחף קדימה או בפועל, לא משנה. זה כמו אמרות מטופשות: האזנה פשוט לא שווה את זה.
מה נותר? בהחלט לא דיון שיקדם את החברה שלנו בשום דרך. כי פירינצ'י לא מטיל ספק בקונסטרוקטיבי. הוא צורח והוא מעל הכל דבר אחד - חזק מדי.
