איך אפשר לעבד את האבל שלי?
ChroniquesDuVasteMonde: כאשר אתה פוגש אדם שאיבד אדם אהוב - האם יש משפט שאתה תמיד אומר הראשון?
יוטה רוסט-קנסא: זה לא קיים כי כל מצב שונה. יש אנשים שנראים מאוימים, אחרים מדברים הרבה, כמה מחכים קצת. זה רק הגישה שלי, וזה תמיד אותו דבר: אני מקבל את מה שיש. אני ארים את האבל איפה שהוא.
הילדה בת ה -66 היא פסיכותרפיסטית ואחראית לאימון כמתאבלת באבל במכון המבורג לעבודה באבל.
© פרטי
איך אנחנו יכולים לדמיין את זה "להרים"?
הרבה אבלים מרגישים שהם כבר לא נורמליים, כאילו נזרקים מהמסלול. מעל הכל, לדעתי, הם צריכים את הוודאות כי כל מה שהם חווים וחווים עכשיו הוא בסדר.
אמרת שכל אדם מגיב אחרת. האם יש עדיין משהו שמאחד את כולם?
מצבים חיים של האבלים הם שונים מאוד ואת הדרכים שבהן אדם אהוב מת. האם היתה זו תאונה או מחלה ממושכת? האם אני נשאר לבד או שיש לי משפחה? אני חושב כי עבור רבים האבלים מותו של אהוב שלהם הוא נקודת מפנה. תמיד יש "לפני ואחרי" - הזמן בחייו משתנה.
איך אתם מגיבים לאבלים שרוצים "לעבוד" במהירות שוב?
אנו מציינים כי הגיוני יותר להתמודד עם הצער. אבל אנחנו לא דוחפים אף אחד. אנו מציעים לבוא אלינו. לפעמים, לעומת זאת, זה רק נראה מבחוץ כאילו האבל היה להזיז משהו. יש אנשים שלא יכולים שלא להיות פעילים. הם הולכים לרקוד או לקניות ואת הסביבה מזעזע. זו אינה בורות, אלא ביטוי שהאדם הזה נפגע ואינו יכול לעמוד בו עדיין. אנשים אלה חייבים תחילה לעשות דברים שהם תמיד תפסו.
אז צריך האבלים להקשיב לעצמם?
כן, בדיוק. זה מתחיל עם השאלה: איך אני רוצה לקבור? אם אני מעצב את ההלוויה בצורה כזאת שהוא מתגמל השותף שלי, אמא שלי או הילד שלי, זו ההחלטה הנכונה. לא משנה מה אחרים אומרים. זה לא תמיד צריך להיות שלושה שירי הכנסייה ואת אחד טקסט התנ"ך אם זה לא מתאים לאדם. זה מביא שלום פנימי חזק יותר וזכרון טוב לעקוב אחר משאלותיו.
האם ההגדרה העצמית מסייעת בשלב הראשון?
כן, זה יוצר תחושה של "עשיתי טוב". אנו גם ממליצים לך להיפרד באופן פעיל. לדוגמה, אם קרוב משפחה מת בבית החולים, הוא עלול לקחת הביתה על ידי הקברן והוא יכול להיפרד בשלום. אנשים רבים לא מבינים שזה אפשרי ומותר. אנדרטייקר פריץ רוט אמר פעם: "מדובר בהבנת המוות". יש לה גם צד חושני. כדי להבין כי אדם כבר לא חי, טקסים חשובים. זה יכול להיות פרידה בבית או הלוויה.
כשאדם מת, קרובי משפחה נאבקים לעתים קרובות ברגשות מתנגשים: ייאוש, כעס או רצון לחיות באושר: איך אפשר למיין את כל זה?
הדבר הטוב ביותר הוא לדבר עם מישהו קרוב אליך. אסור לאבל לומר שהוא אינו רשאי לדבר על כך. אם חברים חסרים, יש קבוצות צער לפנות. האבל יחד פירושו גם למצוא פולחנים, ללכת לבית הקברות יחד, להדליק נר ולדבר על המנוח.
אבל אתה לא overstrain החברים שלך אם אתה מפריע להם עם אותם רגשות?
מי שרוצה לשחרר את ידידיו, נמצא בידיים טובות באבל. אבל הניסיון שלנו מראה שזה לא תמיד אותו הרגש. על ידי דיבור והבנה דברים משתנים. ואם זה לא ישתנה, זה סימן כי מותו של אדם אחד עדיין לא הבין. במקרה זה, טיפול יכול להיות מועיל. מוות יכול להעלות הפסדים אחרים שלא חשבת עליהם כלל.
יש גם הפסדים כואבים אחרים בחיים: הפרדות, גירושין, פיטורים. האם יש עצה מהלוויה שיכולה לעזור?
הרגשות דומים. לדוגמה, אובדן של הבית, אובדן שלמות פיזית - כל זה מעורר צער. הדבר היחיד שאתה יכול לנחש כאן הוא לדבר על זה ולטפל בו בזהירות. לומר שהרגשות האלה מוצדקים. אובדן עבודה הוא גם הלם. זה כמו סדק בקרקע שאתה עומד עליה. וגם כאן לא ניתן להתכונן לאבל. כאשר זה קורה, זה לא ייאמן. גם אם ניחשת את זה קודם.
האם האבל אי פעם?
פעם נאמר כי האבל נגמר לאחר שנה, ולכן הציג את שנת האבל. היום אנחנו נותנים שום מגבלת זמן. יש אנשים, במיוחד הורים שאיבדו ילד, אומרים שהם אפילו רוצים לשמור על הצער עוד קצת. גם אם הם חיים חיים מלאים. זה כמו זיכרון.
