"עכשיו אתה הולך לרוץ !? כך מתחיל הספורט בן 40
ברברה: ג'סי, אתה יודע למה אני כל כך שמחה להקדיש את הנושא הזה לספורט?
ג'סי: לא, למה?
ברברה: מכיוון וזה הופך אותנו לשונים, אף נושא אחר לא יכול להיות רחוק ממני מזה. נהגתי להיתקל בפארקה בכל הדגמה של וקרסדורף ולא לחדר כושר.
ג'סי: אבל אתה אומר: קודם. האם זה השתנה?
ברברה: כן. עם נקודה 40 התחלתי עם הספורט.
ג'סי: מה קרה?
ברברה: ראיתי את התמונות ממסיבת יום ההולדת שלי. משום זווית אחת לא נראיתי כאילו הייתי צריך להראות כמו בן 40. קצת לפני ששמעתי על מאמן אישי, וזה אמור להיות נהדר. התקשרתי לזה אז.
ג'סי: אבל זה תמיד אומר שספורט לא מביא כל כך הרבה, אם אתה רוצה לקבל את הגוף בכושר. שינוי בתזונה צריך להיות חשוב הרבה יותר.
ברברה: זה הלך עם זה. אבל אתה צריך לדאוג לגבי זה בעצמך, כך שהמאמן לא צריך הרבה לעשות.
מעדיף ללכת לבד עם המאמן האישי
ג'סי: מה היא עשתה לך?
ברברה: באופן עקרוני, האם היא משיגה את הכסף שלה על כך שהמבטא הדני הנחמד שלה? עכשיו אתה הולך לרוץ? אומר.
ג'סי: אין יותר?
ברברה: אז אמרתי לה שבינתיים היא יכולה לפחות לפנות את המדיח שלי בסכום של 100 דולר.
ג'סי: איך, זה באמת לא פעל?
ברברה: תחילה היו לה נעליים לא נכונות, ואז הבנתי שאני דווקא אוהבת ללכת לבד. ואני לא ממש נואשת כמו לפני ארבע שנים.
ג'סי: האם מצאת את הקצב שלך?
ברברה: בטח. אתה לא?
ג'סי: זו הבעיה שלי. אני נוטה יותר לרוץ. בחורף אני מוצא את עצמי מדי פעם במרכז הכושר, אבל עכשיו באביב אני מטייל בברלין דרך טירגארטן. וחשוב שזה טוב, כי אני שם לב איך אני בונה ביצועים. האם תחושה נהדרת כאשר הפעם השנייה כבר רבע שעה ארוכה מבעבר, נכון?
ברברה: בהחלט.
ג'סי: ואתה רואה, באיזשהו שלב אני אתמיד מספיק בעשרת הקילומטרים שלי ודי מהיר, ואז?
ברברה: ואז?
ג'סי: תתחילי איתי את השעמום הגדול. כי אז העיקרון הזה של ספורט תחרותי עובד בראשי.
ברברה: איך זה עובד?
ג'סי: כתוב: צריך להשתפר בכל פעם מחדש. אני לא אעשה זאת. מספיק שהגוף שלי יטייל בפארק, אבל לא את הראש שלי. ואז אני מפסיקה ללכת שוב. טעות, אבל אני לא יכול להתמודד עם זה הרבה שנים. כנראה שאצטרך לשאול את הדנית שלך.
ברברה: כמה חבל! פשוט לא חווית את האצן? גבוה, התחושה הזו: יכולתי להמשיך לנצח.
ג'סי: עלייך?
ברברה: לעולם. להפך: כשאני במכונה האליפטית, אני חושב לעתים קרובות שהייתי שם שעות. ואז אני מסתכל בתצוגה: 2 דקות, 31 שניות. באותה צורה במיני טרמפולינה.
כל חדר הכושר בבית
ג'סי: טרמפולינה? מכונת אליפטי? יש לך את זה בבית?
ברברה: והרבה יותר. משקולות, מוטות סנטר, כדורי איזון, ארגומטר היי-טק. אבל אני גם חולה לבהות בקיר בזמן האופניים. לכן אני יוצא ותמיד רץ את אותו המסלול. ולהילחם בכל פעם באותן נקודות על המוטיבציה שלי. אתה יודע, אני עושה ספורט שלוש פעמים בשבוע ואני בכושר, אבל ...
ג'סי: ... גם לכל היותר רחוק מריצות מרתון, רק למשל.
ברברה: בדיוק. הריצה האתיופית, הקלילה והקפיצית הזו, הייתי רוצה את זה.
ג'סי: ואז אתה צריך לחזור לטרמפולינה, גם זה קפיצים. זה לא ספורט בשבילי. על דבר כזה מצאתי שעדיף היה לעשות את התרגילים ברצפת האגן אחרי שתי ההריונות שלי.
ברברה: אתה מתכוון לתחושה הזו, כאילו מישהו השתיל כדור באולינג שם למטה?
ג'סי: לא, אני מתכוון לאותה תחושה בטרמפולינה שכדור באולינג זה נושר מייד.
ברברה: חשוב גם להיות מודע לכבדות גופו. ותמיד הרגשתי כבד. לעתים קרובות אני צופה בקנאות בגן של בתי של הילדות הקטנות האלה, שמתקפלות בקלות במדרגות.
ג'סי: כן, זהו. הם יכולים לעשות הכל. בתי בת השש אמרה לי לפני כמה ימים: "תראי אמא, אני יכולה לעשות ספגטי !?
ברברה: כמה חמוד! אבל אתה יודע משהו: ספגטי, אממ, פיצולים גם אני יכול.
ג'סי: אתה לא יכול?
ברברה: ובכן. תראה. (ברברה מניחה את רגל שמאל מאחורי ראשה.) זה בגלל רקמת החיבור החלשה שלי.
ג'סי: וואו. אתה מאמן את זה, תודה בזה?
ברברה: אה, מהאתה לא יכול לעשות את זה?
ג'סי: לא, ובטח שלא רוב הנשים הגרמניות. אבל הבעיה שלי נמצאת גם במקום אחר: אני בונה שרירי רגליים מהר להפליא.
ברברה: והבעיה בזה?
ג'סי: ובכן, בחדר המלון בו אני גר, כשאני בקלן "מופע הספורט? בינוני, האור מגיע מכתמים מלמעלה. זה מאוד לא קל. אני תמיד מפוחדת ממראה הירכיים העבות והשריריות שלי.
ברברה: ועל החוף? השמש מגיעה מלמעלה.
ג'סי: מכיוון שאני רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות במים.
ברברה: גם פיתרון. אבל תגיד לי, אם אתה לא יכול לעשות פיצול עם שרירי הרגליים שלך? מה אם כן?
ג'סי: אני יכול ליצור מחדש את התנועות של פיט סמפראס בגמר ווימבלדון, כולל הבעת הפנים. הגמישות הזו, האלגנטיות הזו של התנועה, שלא היה לאף טניסאי אחר.
טניסאי להתאהב
ברברה: חכה רגע: האם התאהבת בפיט סמפראס?
ג'סי: אה כן. בחדר שלי תלה ממנו פוסטר "בראבו", נישקתי אותו לפני שהלכתי לישון. עם זאת, היה לי גם אחד מאנדרה אגסי. מדוע מצאתי את זה מושך, אני כבר לא יכול להבין. מי זה היה איתך?
ברברה: איוון לנדל.
ג'סי: אמיתי עכשיו?
ברברה: כן. ראשית, היה לו ישבן ממש טוב במכנסיים קצרים שלבשת בשנות ה -80. ואז היה בו משהו סלאבי-מהורהר ...
ג'סי: גילית מלנכוליה על איוון לנדל? ובכן, יש לך בלעדי.
ברברה: לפחות ראיתי עוד שכבה, עמוקה יותר. אבל כן, חשבתי שלנדל חם. וכמובן מאטס וילנדר. אבל בשום פנים ואופן לא בוריס בקר.
ג'סי: מה שמחזיר אותנו לנושא הגופים הכבדים. הוא תמיד נראה כל כך מאסיבי על המגרש. ובכל זאת הוא כישרון מדהים לתנועה, השילוב הזה מקשה על הבנתו כל כך.
ברברה: אני חושב שבקר לא פחד מכאבים באותה תקופה. אני כבר עושה זאת. חיי תמיד התכהו כשאמרו בחינוך הגופני: היום אנחנו משחקים כדורסל. לא נעים לי כשמישהו ניגש אלי. אני חושש מעימותים, רגשית ופיזית. מאז שיבחתי את שיעורי הספורט אליהם אנו עם להקת הכדור והמרפרף? הבוקר נשבר? רקדו.
ג'סי: נורא! כל הדברים הדקורטיביים הזה, זה לא בשבילי. תמיד נראיתי כמו כדור בשר בהתעמלות והתעמלות. לא, כדורסל יקר, כי יכולתי לבעוט במתעמלות הקטנות והעדינות מול השוק. וטניס, זה היה הספורט שלי כילד.
ברברה: אז בסך הכל אתה סוג תחרות.
ג'סי: זה נשמע ככה? לא, אני לא. אני מאמן ספורט בצורה כזו שאני שולט בהם די טוב, אבל אני לא זוכה בכלום.
ברברה: למה זה?
ג'סי: אני משתקף יותר מהסוג. כלומר, בשלב מסוים הספקות מגיעים. לשמחתי שלושה לילות לפני כן, כשאני קיוויתי שיבקע סערה וגשם ואני לא צריך לשחק במשחק הטניס האחד הזה.
ברברה: מעניין. אני מרגיש אותו דבר. שנינו במצב של בדיקה קבועה. אנחנו צריכים לעבוד, אנחנו צריכים למסור והרבה אנשים מסתכלים עלינו מטורפים.
ג'סי: יש לא מעט שחושבים שאני מזהה סתירה מסוימת בין חוסר היכולת שלי להתמודד לתפקיד שלי, בו אתה צריך להישפט מאוד חזק, אתה צודק. אבל שנינו מחפשים את המצב הזה. מדוע אנו עושים זאת? מדוע אנו אומרים: בוודאי שלא נהיה אלופי אולימפ? אז אנחנו הולכים לטלוויזיה!
ברברה: אני מדבר על צ'ט ושירה, אני יכול לעשות את זה במידה מסוימת. אבל אם, כמו היום בפברואר, אתה באולפן כל היום באולימפיאדה, אין לך חסרון מול מנהלים כמו רודי קרן, שכבר השתתף כגלישת קרח באולימפיאדה?
ג'סי: ובכן, זו הסיבה שאני לא פחות מומחה. אני עדיין יודע הרבה על מה אני מדבר. קיבלתי את ההחלטה רק כילדה לא להקדיש את חיי לספורט, רק כדי שאוכל לחוות את התחושה האולימפית הזו. העדפתי לשבת בגיל 16 בתחנת האוטובוס של עיירת מקלנבורג שלי ולשוחח עם אחרים על מוזיקה. זה לא מפחית את הכבוד שלי לספורטאים.
ברברה וג'סי וולמר מתראיינות בבר הכדורגל
ברברה: גם לי יש את זה. זה תמיד הרגעים הכי אמוציונליים בתוכנית ה- Talk של NDR כשאנחנו מדברים עם ספורטאים על הישגיהם. יש לך את זה ללא הרף.
ג'סי: אבל במצב אחר. אם הם איתך, בדרך כלל האירוע מתמשך זמן מה. יש לי אנשים בסטודיו, שבדרך כלל הגיעו לדבר הכי גדול שאתה יכול לעשות בעולמם רק כמה שעות לפני כן. הם פשוט ריקים ברגעים האלה. לעתים קרובות אני חושב: חבל. הייתי רוצה לדבר איתך עוד חצי שנה.
ברברה: זו הסיבה שראיונות השטח האלה אחרי משחק כדורגל כל כך חסרי טעם. אני חושב שאתה יכול לעשות את זה.
ג'סי: אנו ממשיכים לדבר על זה במחלקת העריכה.אך שימו לב: לאנשי המקלטים יש צורך בדיונים אלה. אז אנחנו עושים את זה ומנסים לשאול שאלות פשוטות וחכמות למדי.
ברברה: האם אתה באמת מעריץ קשה של מועדון כלשהו?
ג'סי: בהחלט. אני מגוסטרו, רוסטוק לא רחוק משם. לבי שייך ל FC Hansa. לא כל כך קל אם המועדון שלך נמצא בליגה השלישית.
ברברה: האם זו תמיד התוצאה הראשונה אליה אתה מסתכל בסוף השבוע בכדורגל ארוך?
ג'סי: יש לנו ב"תצוגת הספורט "בשבת, אותה אני ממתן לסירוגין עם שלושה רבותיי, תמיד שני משחקי הליגה השלישית בתוכנית. אני שמח כשמשחק Hansa כאן. ואם לא, כמובן, אני עדיין מנסה לכלול אנקדוטה של רוסטוק בתוכנית.
ברברה: כמה נחמד מכם! אבל לכדורגל הגדול יותר: היית בשנה שעברה בגביע הקונפדרציות ברוסיה, השנה זה גביע העולם? אתה מתכוון לבלות את הקיץ שלך במזרח?
ג'סי: לא, בדרום. רק מעט מאוד עיתונאים של תחנות הטלוויזיה נוסעים לרוסיה, התוכניות לפני המשחקים ואחריה מגיעים מגרמניה. אני כנראה אשב בבוואריה עילית עם כדורגלן לשעבר בולט ומדבר על כל הדברים החשובים מחוץ למגרש.
ברברה: אה. למשל?
ג'סי: על המצב הפוליטי ברוסיה וכיצד יש להתמודד עם זה כספורטאי. נושאים כאלה.
ברברה: האם זה חלק מתפקידך כמגיש ספורט, הפוליטי?
ג'סי: בטח. קח את אולימפיה בקוריאה שלשום: כשהתכוננתי לטיול לא יכולת להיות בטוח אם קים ג'ונג און יפתח במלחמה עם ארה"ב. רק בגלל שמישהו גולש במדרון לא מפסיק לחשוב מה קורה סביבך. יש לי גישה. אני לא סתם מסגיר את זה.
