ניסוי הורה: לישון זמן רב יותר בזכות אושקללטלר?
המועדף על הבלוג שלנו: ילדים הם בהמות בלתי צפויות. מאז שאתה חושב, מצאת את אסטרטגיית ההקלה היומיומית המושלמת - ואז טסים בשטח בודקים את כל מה שמסביב לאוזניים. הבלוגרית פטרישיה פון ה- Nuf Advanced חשפה אותנו בניסוי שלה - ודמעות של צחוק בעיניים. (מכיוון שהמלצנו גם על ה- Aufwachteller ב- ChroniquesDuVasteMonde MOM, אבל אנחנו מכירים אנשים שהם נהדרים בזה.)
כשהייתי קטן, ההורים שלי תמיד יכלו לישון בו. פשוט התעוררתי בשעה 5 וצפיתי בטלוויזיה עד שהם קמו. זה היה לפעמים כל כך הרבה זמן שהנחתי את שולחן ארוחת הבוקר מרוב שהשתעממתי וצפיתי בטלוויזיה.
למרות שזה לא פגע בי ובמילא גדלתי, אני לא רוצה את זה עם הילדים שלי. לבד, מכיוון שאין רק תחנה אחת שמריצה דברים לילדים, אלא עשר, ומעבר לזה, עוד עשרים תחנות, בהן הדברים פועלים 24 שעות ביממה, עדיף שהילדים לא יראו. ישנן גם שבע עד שלוש עשרה סיבות אחרות לכך שאני לא רוצה את זה.
אני משער שבממוצע אני ישן שש שעות בכל לילה. אם שש השעות הללו אינן מופרעות, אז אני מרגיש טרי למחרת בבוקר.
לילד הצעיר לא אכפת משעות תקופת המנוחה הלילית שלי. השעה היא תמיד בשעה 5.58. אז כשאני מגיע לישון מאוחר, שש השעות הרגילות די ארבע ובנוסף בין ילד אחד לשלושה במיטה שלנו, אני הוזה שיכול להיות פיתרון לבעיית השינה שלי.
ב- ChroniquesDuVasteMonde Mom "אושלאפטלר" מוצג בהקשר זה. צריך פשוט להכין צלחת למחרת בבוקר לצאצאים, שכבר ניתן היה לאכול ריק, בעוד ההורים ממשיכים לישון בשמחה. זה יספק מעט את רעב הבוקר ובו בזמן מייצג עיסוק נחמד.
ניסיתי את זה היום להצעות מכל סוג שהוא. כששכבתי לישון בערך בשעה אחת, ארזתי כמה וופל תירס וצימוקים ופירות יבשים אחרים על צלחת וכיסיתי אותה בצלחת שנייה. כילד 3.0 במועד 5.58 התעורר ורעד בעדינות: "הכל aufstääähn, אני wahaaach!", התגלגלתי לצדדי ונשמתי: "על השטיח בחדר הילדים הפתעה קטנה מחכה לך לך לכי לשם ואז תשחק קצת. "
הילד, מאוד מעוניין, צעד לצעצבים. "איפה אוברראשונק? MAMAAAAAA ???!" "יש מה לאכול על השטיח." "וההפתעה?" "זו ההפתעה." אני שומע את ילד 3.0 מרים את הצלחת וממלמל "וופל תירס? מאמא, האם דה מייסאפל DA AMAZING?" "כן, והצימוקים, אתה יכול לאכול הכל ואז לשחק, אני אשן עכשיו."
אני שומע מכרסמים, מושך את השמיכה על כתפי ורק רוצה לעצום את עיניי כילד 3.0 צועק, "גם אתה יכול לשתות משהו?"
לעזאזל, הייתי צריך לחשוב על זה. אני קם, שופך מים לבקבוק מים, מוסר אותו לילד וחוזר למיטה. הילד שותה. "האם זה רק ווסה? MAMAAAA?" אני מנסה לשתוק. "MAMAAAA, ISCH יהיה אבל MILSCHSAFTSCHORLÄ!" "לא קיים עכשיו, אני רוצה לישון."
אחרי זה מנוחה של 90 שניות. "אני יכול לבנות משהו?" "כן, כמובן." אני שומע את לגו מקשקש. הילד טופח לחדר השינה. "אתה יכול להרכיב את זה?" "לא, אני רוצה לישון." RÄÄHHBBÄÄÄHHHH "אוקיי, אני אחבר את זה עכשיו, אבל אז תיתן לי לישון."
בהוראות אני בונה שלוש אוניות וצוללת עם קרון סוסים. הילד נופל חזרה למשתלה. "האם כל הסינוסים מעורבבים?" (...)
אחרי שעה אני מוותר וטרוט כמו מכונה אוטומטית לחדר הילדים. הילד נאחז באהבה ברגליי ושואל בקול חם: "ישנת טוב אמא?" הצרה נעלמת ויום אחר מתחיל בעיניים שטופות דם ובתקווה של תנומה.
* בשאלות חוזרות ונשנות של הבהרת מונח: "Milchsaftschorle", הוא מבנה שהמציא את הילד 3.0: הוא מייצג משקה היפותטי שיוצג לאחר הגמילה, בכדי להקל על המעבר לספתורלה המקובלת. ילד 3.0 דורש מאז החודש ה -18 שאחרי.
טקסט מאת פטרישה קמרטה, שפורסם במקור באתר www.dasnuf.de
