ללא הפסקה כנגד עצמך
היא תמיד מתמסרת. היא מציירת את הדרך בה היא תופסת את עצמה: כפופה או מעוותת, כחיה או כעין גדולה. עם כלונסאות במקום רגליים או עם סיר על הראש. כאגו משולש להיות "3 דרכים", פעם בלי זרועות, פעם עם ראש של חזיר, פעם בתנוחה הוגה. מודעות לגוף קוראת למריה לסניג את עבודתה, ולעיתים נדירות היא מחמיאה, מה שניתן לראות עליה. לעתים קרובות היא עירומה, או פוגשת אותנו - כמו בתמונה "אתה או אני" - עם כל הזקנה הלא מוגנת, השדיים מרופדות, הבטן מקומטת. במקביל היא מחזיקה שני אקדחים בידיה. האחת מכוונת למקבילה שלה, השנייה בראשה. הדיוקן העצמי מספר על דילמה ישנה: אמנות היא הנשק שאיתו נפגעים, אך אתה גם מסכן את חייך.
"3 דרכים להיות", 2004 שמן על בד, 126 על 205 ס"מ
עבודתה של מריה לסניג, ילידת 1919, בעלת נושא גדול: נשיות. יש את האישה החזקה שמשוטטת כמו גודזילה דרך עיר, גורדי השחקים פשוט מגיעים למותניה. או האישה שישנה עם הנמר, ואתה לא יודע מי מנצח את מי. או שתי הדמויות על "דיוקן עצמי כפול", האחת נושאת את תווי הפנים של מריה לסניג, השנייה היא גוש ירוק שנראה כמו איברי המין הנשיים. לסניג צייר את עצמו גם ככבד או ככופתה, לרבים מציוריה יש חוש הומור עמוק, או ליתר דיוק: בושה. האמנית מריה לסניג היא אוסטרית.
היא גדלה בתנאים פשוטים בקרינתיה. אמה לא רצתה את הילדה הבלתי לגיטימית בהתחלה, מריה הייתה עם סבתה שעבדה בתחום, לעיתים קרובות חלתה. אמנות הפכה לעולם בו יכלה לברוח, אפילו בילדותה "שרבטה ושריטה", אומרת מריה לסניג. היא מדברת במבטא אוסטרי רך, המשפטים שלה מסתיימים לרוב במילה הקרינתית הטיפוסית "ג'ל".
ירוק בהיר קר, צהוב בהיר - עבור מריה לסניג צבעים די אופייניים
היא התאמנה לראשונה כמורה בבית הספר היסודי, יום אחד היא רכשה על אופניים לווינה והגישה מועמדות באקדמיה לאמנות של וינה. בשנת 1941 התקבלה, לאחר שנתיים היא נאלצה לעזוב את האקדמיה שוב, מכיוון שאחת מצאה שהטיפול שלה בצבעים "מנוון". הצבעים הפסטליים, לפעמים מעט ארסיים למראה, יהפכו בהמשך לסימן ההיכר שלה, ירוק הסיד הקר, הצהוב הבהיר, האדום שלקחה כשציירה את גופה והרגישה "שורפת את העור".
אחרי המלחמה מריה לסניג נסעה הרבה, היא נסעה לפריס, בשנת 1968 לניו יורק, בהמשך התגוררה זמן מה בברלין. אמריקה העניקה לה השראה ביותר, היא אומרת. תרבות החשיבה החיובית הגיעה ממש לשם. אמה, שאחריה ניהלה מערכת יחסים קרובה אחר כך, נפטרה כמה שנים קודם לכן, "הייתי מדוכאת מאוד." מכירת הבית שעבר בירושה אפשרה לה לעבור לניו יורק. זה הסיח את דעתה, היא הלכה ברחובות, "הייתה חנות תמונות בכל פינה, מיד קניתי שלוש מצלמות". בשיעור אחד היא למדה להכין סרטים מצוירים והפיקה את הסרטים הראשונים שלה. אף על פי כן, היא נותרה נאמנה לציור, גם בתקופות בהן הוכרז הציור שוב כמת.
מריה לסניג בסטודיו שלה
תמונות של מריה לסניג בת ה -30 מראות אישה עם תלתלים כהים, בעל מראה אפרפר, אך יש לה גם משהו תכליתי. זה פשוט לא נעשה לה, באמנות שנשלטה על ידי גברים, היא הייתה האישה היחידה על הרצפה מזה עשרות שנים. האם היא הרגישה כמו חלוצה? "אתה יודע את זה בעצמך, אבל אף אחד לא גילה אותי," אומרת מריה לסניג.
גברים שהיו צעירים ממנה עברו מעברה, ארנולף ריינר, למשל, איתה היא גרה זמן מה ועמם הקימה ציור לא פורמלי באוסטריה. עם צביעת היתר של תמונות ותמונות הוא התפרסם בינלאומית. מצד שני, חייה "תלויים לרוב על הקו", אומרת מריה לסניג. "רכה סוערת, כמו ריבה, מרמלדה עקובה מדם. אני מוכה, כמניעה, מודרת מציור", כתבה בשנת 1993 ביומנה. בגיל 61 הפכה לפרופסור באוניברסיטת וינה לאומנויות שימושיות, והפכה לאישה הראשונה בעולם דובר הגרמנית. התלמידים שלה לעגו בתחילה, מספרת אחת, שהייתה אז בשיעור לסניגס, הציירת האוסטרית אורסולה הובנר.
התמונות שלך משיגות מחירים מובילים בשוק הבינלאומי
הפריצה הגדולה של מריה לסניג הגיעה הרבה יותר מאוחר, בשנת 1997, אז הרישומים שלה היו גולת הכותרת של Documenta X בקאסל. והשנה הייתה תערוכה גדולה בלונדון.מריה לסניג עובדת כמו תמיד. התמונה העתיקה ביותר מהתערוכה בלונדון היא בת ארבע שנים בלבד, ואחת לא מתרשמת מאף אחת מהתמונות שהיא תחזור על משהו מהעבר, כפי שקורה לעתים קרובות בעבודות המאוחרות של אמנים.
וההזדקנות? למעשה, היא תמיד תמצא חכמה ויפה ככל שתתבגר, אומרת מריה לסניג. לכן המוות הוא גם "מסקנה כה אכזרית ולא צודקת", היא מציינת פעם ביומנה. מכיוון שהוא "הורס ללא צורך בניין שנבנה בצורה עמלנית ונוצץ בחלקו העליון".
מריה לסניג מתחילה לצייר בשעות הבוקר המוקדמות מכיוון שהיא "פרטרית" בערב. היא מתעבת אור מלאכותי. ואפילו אחרי כל כך הרבה שנים, היא עדיין חוששת לפעמים מהמסך הריק. אפילו באופן פרטי מריה לסניג נותרה מתבודדת. מעולם לא התחתנה או הייתה תלויה בגבר, היא סוף סוף התיישבה בווינה. את גורלם של כל כך הרבה אמנים שלא העריכו דעות שגויות נחסך מריה לסניג. היא יכולה להתענג על הצלחתה. התמונות שלהם משיגות כעת גם את המחירים המובילים בשוק הבינלאומי. לאחר התערוכה המהוללת בלונדון, ציוריה של מריה לסניג מוצגים כעת באמריקה.
