אלקה היידנרייך: "ספרים, הצילו אותי!"
© קרדיט: imago / Polingהייתי ילד בתקופה שלאחר המלחמה, כאשר האמהות התקשו במלחמה והאבות נהרסו. הנישואים המשיכו להתמודד עם כעסים, הדירות היו צפופות, הילדים מעצבנים. הייתי הילד הקל לטיפול כי ישבתי בפינה, שתקתי וקראתי כשהם צעקו. קראתי את עצמי משם. "אליס בארץ הפלאות", "ד"ר דוליטל ובעלי החיים שלו", "פו הדוב", "פינוקיו", "הרוח בערבה", "בית הספר הירוק", "מלך הרוח", אוי כל כך הרבה ספרים נפלאים מהספרייה הפרוטסטנטית - זה היה עולמי, שבו ההורים לא יכלו לעקוב אחרי. "אתה הורס לך את העיניים" הייתה ההערה היחידה, וכן, פינקתי אותה. ובכן הייתי הרבה חולה בילדותי. הקריאה אינה מרפאת ריאה חולה, אך היא מסיחה את דעתה מהסבל, שלוש-ארבע שעות, ואחריה עייפה, ישנה וכבר יש לה קצת יותר כוח.
הילד בטיפול הקליל הפך לילד הקשה בגיל ההתבגרות: הוא קרא את דרכו רחוק מדי מעולמם של הוריה, ונחת על חופים שונים לחלוטין בעולמות אחרים. ההפרדה הייתה בלתי נמנעת לאחר עימותים - הכאב הגדול הראשון, אך גם ריפא את הקריאה. הרוסים! טולסטוי, דוסטויבסקי, צ'כוב, איזה עולם נפתח! האמריקאים, המינגווי, שטיינבק, אפטון סינקלייר, מרגרט מיטשל, "חלפו עם הרוח", הרומן הדרומי הגדול והפוליטי מאוד הזה, הרבה יותר מסתם סיפור האהבה בין סקרלט אוהרה לרט באטלר, ואז גילוי הגרמנים, הס, אה, "Steppenwolf", ספר החיים הזה!
לא הגיוני למנות ניזנתי מספרים. קראתי כל יום וכל לילה, ימים ולילות, מתחת לדלפק בית הספר בשעות משעממות, בחדר שלי, בחשמלית, בחדרי המתנה, לא יום בלי ספר, בלי הרפתקה בראשי, מצד אחד נסחפתי יותר רחוק מעולמי מצד שני, מצאתי את מקומי בהדרגה. שירים עזרו - גוטפריד בן, אלזה לסקר-שולר, כריס-טיין לבנט, מסצ'ה קלקו, רילקה, מוריקה האהובה - "אהבה, כך נאמר, קשורה למוקד / לראש האצילי הזה כבר אין היכן שהוא מונח. .. "כתבתי מחברות עבות מלאות בכתיבת ילדים, דיו, שירה למספר עמודים. אפילו היום אני יכול לשנן מאות, במצבי חרדה או אימה שאני אומר להם כלפי פנים, וזה תמיד עוזר, תמיד. גברים לא קוראים שירה? עם רודיגר ספרנסקי הנהדר, דקלמתי פעם שירים במשך לילה שלם בשולחן בר, מוקף רעש ואנשים, תמיד תורים, בסופו של דבר הוא זכה בגובה הבית. הוא ידע יותר. ודיברנו על מה שקריאת המרתון הזו עושה לנו, מה השירים הרבים האלה בגופנו עושים לנו.
הם מחזקים, מחזקים, עוזרים, מנחמים, הם ניתנים להשגה, חוכמה נצחית, מנוסחים בצורה חכמה על ידי אמנים שהם גדולים מאיתנו. פחד מהמוות? למרבה הצער, רבים כל כך עברו בדרך - "המוות הוא גדול, אנחנו הפיות שלו, צוחקים. כשאנחנו מתכוונים באמצע החיים, הוא מעז לבכות, בקרבנו". מי שמזכר את זה (רילקה) כבר לא חושש, שום דבר בכלל. הכל נאמר. אני לא מצליח להבין את העולם, אני אפילו לא מבין את חיי שלי. אבל הרמן הס מסביר לי (כמו במוזיקה של "Tannhäuser" של ואגנר) את הניתוק של האמן בחברה, כריסטה וולף כותבת על קלייסט והג'נדרדר, ששניהם נהרגו צעירים, האם הם באמת לא היו יכולים לעזור? האנס הני ג'הן מתאר את שבירת החיים "הרגילים" בצורה דרסטית. דוסטויבסקי שואל אם ניתן לכפר על אשמה (לא ממש!), וגונצ'רוב מזהיר מפני טביעה בעייפות. אמה בובארי של פלובר היא אובססיבית לתשוקות חשוכות (ורומנים גרועים!), בלזק מנתח את האישה בת 30, וגרסיה מארקס גורם לי להבין את דרום אמריקה, אף על פי שמעולם לא הייתי שם. Updike מסביר לי עד כמה קרציות קטנות בורגניות, ומרלן האוספר, כמה איבדנו קשר עם הטבע ובעלי החיים.
הסיפור הנכון בזמן הנכון הוא לרוב ממש לינץ 'בחיים
וירג'יניה וולף מראה עד כמה אנו שבריריים וכמה יכול להיות הרגע היחיד, ודורותי פרקר טובעת בציניות, שם קתרין מנספילד עדיין מצליחה להישאר אירונית בלבד. איזה עולמות נפתחים! וזה לא אמור לעזור להבין טוב יותר את העולם הבלתי מובן בו אני חי, למצוא את דרכי סביבו טוב יותר? יש ספרים שהם והיו אוכלים בתקופות מסוימות, חשובים יותר מאכילה ושתייה. לאכול, לשתות, לנשום, זה עובד ככה, אבל קבלת הסיפור הנכון בזמן הנכון היא לרוב נקודה מרכזית בחיים, כלי לקבלת החלטות כשדברים משתבשים, דחיפה בכיוון הנכון.מי שקרא את "תיקונים" של ג'ונתן פרנזנס לא יכול לחזור לחג המולד הביתה, אם המשפחה אינה באמת אחת. השקרן נעצר. ריצ'רד פורד: סיפוריו הקצרים יורדים בצורה חלקה ונמצאים מתחת לפני השטח של האכזריות שאנשים מסוימים נותנים לנו כשהם קורעים אותנו מהאדמה. זה עוזר להכיר מנגנונים כאלה. ספרים תמיד עזרו לי. הרע בסיר (הזבל), הטוב בראש. אני לא מבין איך לחיות בלעדיהם. מעולם לא הצלחתי.
קורא כטיפול?
מאפקט מרפא של הספרות יוצא הביבליותרפיה. זה עדיין לא מבוסס היטב במדינות דוברות גרמנית כמו בארצות הברית, אבל יותר ויותר מטפלים משתמשים גם באפשרויות הקריאה כטיפול משלים או משולבים בפסיכותרפיה יצירתית. בין אם רומן בלשי או סיפור אהבה? שקריאה מתאימה באופן אינדיבידואלי, מוצא מטפל מנוסה בשיחה מידע נוסף: הדרכה מוצעת על ידי מכון Fritz Perls הנודע (www.eag-fpi.com); הקשר מסודר על ידי החברה הגרמנית לשירה וביבליותרפיה e.V. (www.dgpb.org); ספרות: Hilarion G. Petzold / Use Orth (Hrsg.): שירה וטיפול. על כוח הריפוי של השפה (432 עמ ', 29.80 יורו, מהדורה סיריוס)
