"לילד שלי יש סיוטים על התקפות בוקו חראם"
הטרור שומר על ניגריה תחת שליטה במשך חודשים. עדיין אין זכר לכמעט 300 סטודנטים שנחטפו על ידי לוחמי בוקו חראם בצ'יבוק באפריל. אפילו ההפגנות ברחבי העולם תחת הסיסמה #BringBackOurGirls לא הובילו לחילוץ הנערות. לאחרונה הידיעה כי הממשלה הסכימה להפסקת אש עם בוקו חראם גרמה לחברים לקוות. אבל זה נהרס. במקום זאת היו יותר חטיפות. וכמה נערות שהצליחו לברוח מדווחות על מעשים אכזריים של מבצעי העבירה.
איך אתה מרגיש במדינה המשותקת אימה ואובדן יותר ויותר אמון בממשלה שלה? דיברנו עם לולה שונין על זה. הסופרת גרה בדרום ניגריה עם משפחתה. בגרמניה יצא לאחרונה ספרה "חייהם הסודיים של נשות באבא סגי", בו היא מספרת על חיי היומיום בנישואים פוליגמיים.
נולד בשנת 1974 באיבדן, ניגריה, הוא משורר וסופר. עבודתה כוללת שלושה כרכים של שירה ושני ספרי ילדים. רומן הבכורה שלה "נשות הסוד של נשות באבא סגי" היה ברשימה הארוכה של "פרס הכתומים לבדיון 2011" וזכה בפרס "PEN אוקלנד ג'וזפין מיילס לספרות 2011". לאחר שעבד כמורה במשך שנים רבות בניגריה ומחוצה לה, שוני כעת מתגורר בלאגוס, ניגריה ומארגן את פסטיבל Ake Arts and Book.
© האבי בלאקגב 'שונין, אמרת פעם בראיון שניגריה היא "ארץ של גברים הסוגדים לנשים". אבל זו גם מדינה שבה גברים מבצעים אלימות נוראית כלפי נשים, כמו במקרה של בוקו חראם. איך זה משתלב יחד?
ניגריה היא מקום מורכב מאוד עם כמעט 300 קבוצות אתניות שונות. יש כאן את הצלקת הנוראה של הקולוניאליזם וכרגע גל של פונדמנטליזם דתי. לעתים קרובות ראינו בהיסטוריה שאנשים עשו דברים שלא ניתן לדבר עליהם בשם הדת. אבל מה שקורה בצפון ניגריה מחריד. צריך לומר שלא רק נשים זוכות ליחס אכזרי לשם, אלא גם לגברים. אך כמובן שמדאיג במיוחד לתקוף את הפגיעים ביותר בחברה - נשים צעירות שבמקרים רבים פועלות להשיג מעמד אחר באמצעות השכלה.
אחרי גל המחאה הראשון, כאן באירופה אנו שומעים רק מדי פעם על גורל הילדות החטופות. איך התקשורת ואנשים ברחוב מתמודדים עם זה בניגריה?
האנשים הרגילים ברחוב מאווים באימה. היו הרבה הפגנות שלוות וחלקן עדיין מתכנסות מדי חודש כדי למחות, להתפלל ולהזכיר לממשלה כי יש להביא את בנות צ'יבוק הביתה. הדבר הטרגי הוא שכנראה נתנסה בעוד פשעים כאלה. בשבועות האחרונים יותר ויותר נערות צעירות נשדדו. אי אפשר, לנוכח זה, לא לחוש צער, פחד ודאגה. אבל גם כעס. הניגרים רוצים שהממשלה שלהם תעשה יותר. הם דורשים מהשליטים שפה שממנה מדברים החמלה.
מה אומרת הממשלה בניגריה אם אחרי כל החודשים האלה היא לא הצליחה לשחרר את הבנות? ועוד חטיפות מותרות?
זה מראה שעבודתם של סוכנויות הביטחון והמודיעין שלנו אינה מספקת. זה מראה גם על חולשה, סרבול וחוסר רצון פוליטי. רק לפני מספר ימים הודיעה הממשלה כי ניהלה משא ומתן על הפסקת אש עם בוקו חראם. אפילו לא כעבור 24 שעות אירעה פיגוע פצצה, וזמן קצר לאחר מכן הופיע סרטון חדש בו מנהיג בוקו חראם הכחיש הפסקת אש. אז עם מי דיברה הממשלה? עם בובתו של מתווך בוקו חראם? אפשר לתאר את הדרך בה מנסה לפעול נגד המחבלים כחסרת רשימה.
איך זה שמשפחות הנערות החטופות עם המצב הנורא? האם אתה מקבל תמיכה נאותה?
אני יודע רק על מה מדווחים הניגרים המסורים ברשתות החברתיות. ישנם אנשים רבים שעוזרים למשפחות ואיכשהו מנסים להקל על ההמתנה לחדשות טובות. אני מאמין שהקרובים זוכים גם לתמיכה ממשלתית כלשהי. אבל יותר מכל, הם נעזרים בתמיכה הרגשית בקהילה שלהם, וכמובן מהאהדה של מספר גדול עוד יותר של אנשים ברחבי העולם. לפיכך חשוב למי שנפגע כי ההפגנות וההפגנות לא ייפסקו.
גרת הרבה זמן באנגליה ואז החלטת לחזור לניגריה עם משפחתך. הצטערת על הצעד אחרי כל האירועים האלה?
לא, בכלל לא. הבית שלך הוא הבית שלך. עבור הבנות שלי, שיש לה סבתא אנגלית, הן רק שתי מדינות בית.אתה לא מושך את הנאמנות שלך רק בגלל שהקבוצה שלך מפסידה. ניגריה עוברת שלב קשה שגרם לה. אבל הדברים ישתפרו, לכאן או לכאן.
אך האם אינך חושש גם מהביטחון שלך ושל משפחתך?
דיברתי עם מכרים על זה לאחרונה, כשבני הצעיר התחיל לסיוטים על התקפות בוקו חראם. לא הפתיע אותי לשמוע שהורים אחרים חווים חוויות דומות עם ילדיהם. אני מספר לבני כמה שפחות על האירועים הנוראיים, אבל הוא מספיק מספיק בבית הספר. אני גם מנסה לגרום לו להבין שהסיוטים שלו הם מציאות אחרת עבור ילד אחר. התקוממות זו ועמימות הדם הנלווית לה יהפכו לנקודה חשוכה בהיסטוריה שלנו, למרות שאנחנו לא מודאגים ישירות מחיינו ברגע זה.
חייהן של נשים בניגריה מושפעות גם מהפוליגמיה עליה אתה כותב בספרך החדש. מדוע פוליגמיה עדיין נפוצה כל כך בניגריה?
מחקר דמוגרפי שנערך לאחרונה מצא כי 33 אחוז מהנשים הניגריות חיות בנישואים פוליגמיים. זה ערך די גבוה. אני חושב שהסיבה לכך היא עוני נרחב, שמגיע בתורו ברמה נמוכה של השכלה ומספר גדול של אנשים ללא כישורים. כמובן שיש גם את ההיבט הדתי - האיסלאם מאפשר נישואין רבים אם הבעל מתייחס לכל הנשים באופן שווה. אבל בניגריה זה גם דבר תרבותי. לעתים רחוקות פוליגמיה מתרחשת מכיוון ששני אנשים מתאהבים. מדובר על גביעים, ניצול והפחתנות מוחלטת, הרצון לביטחון כלכלי והלחץ להפוך לגברת כל אחד.
ככלל, נישואים אלה אינם כפויים, אלא מרצון. מדוע נשים בוחרות בצורה כה ארכאית של נישואין?
לרבים פשוט אין פרספקטיבה ולא המותרות שבחירה אחרת. אם יש אלטרנטיבה, כמעט אישה לא תבחר מרצון פוליגמיה.
"חייה הסודיים של נשות באבא סגי" (352 עמודים, גילדת ספרי המהדורה, 22.95 יורו) הוא הסיפור החזק והמרתק של משפחה אפריקאית עשירה שעוברת משבר כאשר הפטריארך באבא מכנה את הבולאנלה הצעירה והמשכילה. אשתו הרביעית מביאה את נישואיו הפוליגמיים. לא רק שהיא תחרותית ביותר, היא גם מאיימת לחשוף את סודותיהן של שלוש הנשים האחרות.
ומי שעושה - מה חשוב להם לחיות בנישואים עם כמה מתחרים?
דיברתי עם נשים רבות בניגריה שגרות בנישואים פוליגמיים או שגדלו בבית פוליגמי. פוליגמיה היא אכזבה במיוחד עבור הנשים הראשונות, הן לרוב מרות ולא בכדי! לרובם ציפו בחתונה שבעלה ייקח אישה אחרת. רוב הנשים כאן קשובות מאוד לכל משאלותיו ודרישותיו של בעלה. כאשר הוא מתחתן עם אישה חדשה, פירוש הדבר שההסדר הנוכחי היה לא מספק ולא מספק. עבור אישה זה הרסני לקבל אותה שהיא לא מספיקה לבעלה.
אז גם כאן מדובר בדיכוי נשים - האם מנהגים תרבותיים כאלה מעודדים בסופו של דבר הופעתן של קבוצות טרור אכזריות? בוקו חראם מתייחסים לנשים ונערות שנחטפות כאל עבדים.
במקומות שבהם נשים שוות מעט יותר מהבשר במזנון, שם מתייחסים אליו כאל רכוש או כלי עבודה, באותם המקומות כמעט ולא טוב עם הגברים. גם הם קורבנות הנסיבות. כמובן שגברים ונשים חזקים צריכים לעשות יותר למען אנשים החיים באזורים עם עוני גדול. עליהם להציע להם עתיד טוב יותר. זו הסיבה שלקבוצות כמו בוקו חראם יש כל כך הרבה מה להציע מכיוון שהן מציעות שכר ושלוש ארוחות ביום.
בספרך אתה מראה לקוראים משהו שהם כמעט ולא רואים: נקודת המבט של נשים בעולם השולט על ידי גברים. האם אתה חושב שהספר שלך יכול לשנות כל דבר בחברה הניגרית?
הרומן שלי מציג לקוראים דוגמה למשפחה פוליגמית. אני מתמקד בנושאים כמו קנאה, התעללות מינית וחוסר ביטחון. הספר מבוסס על סיפור אמיתי. גם אבי וגם אמי גדלו במשפחות פוליגמיות, כך שיש לי מושג טוב כיצד מערכות יחסים כאלה עובדות. כמובן שלעתים קרובות חווינו בהיסטוריה שספרים יכולים להשפיע על מוחם של דורות שלמים. אנשים רבים אומרים לי שהספר פותח עיניים. אחרים אומרים שזה מאלף. בשבילי זה פשוט מספר את סיפורם של אנשים שנמצאים במצב חסר סיכוי.
מה לדעתך צריך לקרות כדי לשפר את מצבם ומצבם של נשים בניגריה?
אנו זקוקים לחינוך נוסף לנשים. לחינוך השפעה דומינו מדהימה. זה מבטיח כי לנשים טובות יותר, למשפחות שלהן והקהילות בהן הן חיות. יחד עם זאת זה נותן לנשים כוח, ביטחון עצמי ונקודות מבט נוספות. זה חשוב מאוד.
