הורים מפחדים מדי!
"הבעיה היא שילדים אפילו מרגישים את הפחדים של ההורים ואז משתלטים עליהם"
ד"ר וולפגנג שמידבאור, 65, פסיכולוג, מינכן
אני אוהב את התיק היטב - יש כאן משהו חיוני שנאמר. רק: התרופה קשה מכיוון שילדים חשים את פחדיהם של ההורים ומשתלטים עליהם. הורים מפחידים מפחידים ילדים, ילדים מפוחדים דבקים בהוריהם. ישנן סיבות רבות והן עומקות עמוקות: 1. יש לנו הרבה יותר מה להפסיד מבעבר - במיוחד מבחינת ביטחון חומרי. 2. יש הרבה פחות ילדים בחייו של מבוגר "רגיל", כך שכל אחד הופך ליקר לאין שיעור. 3. אף אחד לא צריך לסבול יותר מפחדי הפרדה. לכל אחד יש טלפון סלולרי או במילים אחרות שלט רחוק. 4. התקשורת מעוררת פחדים רבים שלא היינו נתקלים בהם אחרת. כמה פעמים חתכתי את עצמי בילדותי, האם נזפה ותקעתי עליה טיח, אחר כך גאה בצלקות. בגיל 16 הייתי באיטליה עם טוסטוס ואוהל עם אחי הגדול בשנתיים במשך 14 יום, מעולם לא התקשרנו הביתה. לא יעלה על הדעת היום. תמיד דבקתי ברעיון שצריך להתגבר על הפחדים הקטנים - של הילדים וההורים. אך מי מגן על ההורים מפני פרפקציוניזם פדגוגי ופסיכולוגי, המקור החשוב ביותר לפחדינו?
"כמה זמן יכול ילד בן 15 להסתובב בבתים בערב?"
ד"ר אורסולה פון דר ליין, 48, השר הפדרלי לענייני משפחה, ברלין
פחד או יותר נכון דאגה לילדים מלווה ככל הנראה את כל ההורים. אנחנו רוצים להגן עליה ולהגן עליה. זה טוב. אך יחד עם זאת ההורים צריכים ללמוד לתת לילדים יותר חופש. התואר בין טיפול ל"ארוז כותנה "הוא צר. זו ההחלטות הקטנות של חיי היומיום, בהן ההורים משפשפים אותנו עם הילדים. האם בת השש שלנו יכולה לנסוע על אופניים לבד לחבר? כמה זמן יכול בן ה -15 להסתובב בבתים בערב? הדחף הפנימי לא להיכנע לבקשותיהם של הילדים מתוך זהירות יתר, אני יודע רק טוב מדי. מה זהירות בריאה, מתי אין ברור? ילדים זקוקים לשטח פנוי בו הם יכולים לבדוק את גבולותיהם. כל גננת מטפסת על עץ גבוה מדי ומבינה שקשה לרדת שוב. ילדים לומדים רק באמצעות ניסיון להעריך נכון את הסיכונים ואת חוזקותיהם. זהירות חשובה לא פחות מהאומץ לנסות יותר ויותר. כל ילדיי ספגו הרבה שטפי דם תוך כדי טיפוס ותרגלו איזון ומיומנות. אחד שבר את זרועו, אחר סבל משיכה. כמובן שהאשמתי את עצמי בכך שלא שמתי לב כרגע, אבל היום אני חושב: תודה לאל, לא קרה שום דבר גרוע יותר. אני זוכר כמה פעמים זה הלך כשורה והילדים למדו קצת עצמאות. אבל הם כל הזמן מנהלים משא ומתן. למדתי עד עכשיו שכדאי ששני הצדדים יקבעו הסדרים מדויקים בשלום. עליכם לדבוק בזה, אך איננו יכולים להפר את ההבטחות שלנו כאשר הדבר אינו מתאים. זה מעניק להורים ביטחון בילד, אך ברור מאוד גם איפה יש גבולות שלא ניתן לחרוג מהם. כמובן, אני יודע שגם אמון יכול להיות מאוכזב. אבל כדאי לקחת את הסיכון. רק בדרך זו הילדים יכולים ללמוד להעריך סכנות, לפתח מיומנויות ולהיות חזקים. היום אני נדיב יותר מלפני 18 שנה כאם צעירה.
"הם בעיקר המנוחים המנוחים שמרסקים את ילדיהם בזהירותם".
סנדרה מאהן, 38, מגישה N3 בהמבורג
אני מקווה בכנות שכמה שיותר הורים ובעיקר אמהות קוראים את התיק הזה. מניסיוני, למרבה הצער, מדובר בעיקר בנשים ובעיקר כביכול נושאות המנוחים, שכמעט מציפות את ילדיהן בדאגה, ואני עצמי ילדתי את ילדתי הראשונה בגיל 24, ונמנעת במידה רבה מקריאת קריאת הייעוץ הרלוונטית. מניסיוני לילדים יש חיישנים עדינים מאוד למה שהם יכולים לבטוח בעצמם, לפחות אם מישהו לוקח את הזמן כדי לדון ביסודיות בסכנות האפשריות ובדרך לצאת ממצב קשה האומץ לבטוח בילדים של מישהו שיהפכו לסומכים על עצמם, לפחות עבורי, יש תופעת לוואי מאוד אנוכית: אני תמיד גאה מאוד בילדי הגדולים, העצמאיים והביטוחים בעצמם, אז, אמהות יקרות, תעיזו!
"הפחדים של ההורים המתוארים אני יכול להבין רק קשה מאוד"
ד"ר רמו לארגו, 63, רופאת ילדים וסופרת בדיוני, ציריך
לא סביר מאוד שילד ייפול מהעץ ונפצע קשה, והנתונים הסטטיסטיים מראים כי למשל, תנועת הדרכים נעשתה בטוחה יותר ויותר בעשורים האחרונים. אני יכול רק לשער שמאחורי הפחד המוגזם כל כך מסיכונים קונקרטיים עומדת חרדה שונה ומפוזרת מאוד: הדאגה הקיומית לעתיד בדמות ילדינו. בעשר עד עשרים השנים האחרונות אירע אובדן ביטחון משמעותי בחברות שלנו, מה שהביא לחוסר ביטחון עצום. החרדה הקיומית הכללית מראה, בין היתר, שההורים של ימינו הם החששות הגדולים ביותר מההצלחה של בית הספר ואפשרויות הקריירה של ילדיהם: למשל בציריך קחו 60 אחוז מכלל תלמידי בתי הספר היסודיים בפעילות תמיכה פרטית או ציבורית! עד כמה ההורים מקרינים את הפחדים הכלליים שלהם לילדים תלוי במידה רבה במערכת היחסים בין הורה לילד: ככל שהקשר הרגשי שלהם חזק יותר ואמין יותר, כך הם בטוחים יותר ביכולותיהם ועצמאיים יותר בילד. להתפתח.
"התבונן בחצרות בתי הספר - האלימות השוררת שם לא הייתה שם לפני 20 שנה"
ג'וליה אונקן, 63, פסיכולוגית וסופרת בוגרת, רומאנסורן
לכן אני מגלה שמובנת מדי שההורים חרדים ולעיתים חרדים מדי. אחרי הכל, גם להגנת יתר זו יש יתרון: זה סוף סוף מראה שהורים כיום לא אדישים שאכפת להם. אך ברור גם שחרדה זו של ההורים מועברת לילדיהם, ולכן עליכם לחשוב יחד עם ההורים ביחד: האם הפחד הזה עוזר לילד שלנו בפועל? ואיך אנו מתמודדים איתה? הורים צריכים להבין כי חוסר ביטחון הוא בעיה מהותית עבור אנשים וכי הם פשוט לא מסוגלים לחסל אותה.
"אני חושב שהורים תמיד פחדו עבור ילדיהם"
רנטה שמידט, 63, השר הפדרלי לענייני משפחה, קשישים, נשים ונוער א. ד ', ברלין
אבל בעיניי ההורים נותנים יותר מדי לפחד הזה היום. הם מנסים לשמור על בטיחות ילדים, ואתה לא יכול. עם זאת, אסור לשכנע את ההורים במצפון אשם. ברגע שאתה אוהב אדם, אתה גם חושש בשבילו. הסיוטים הגרועים ביותר שלי היו שהילדים שלי נפלו ממגדלים גבוהים וכדומה. כמאמין אני עדיין מתפלל באופן קבוע, למרות שהם כבר גדלו מזמן, כי שום דבר לא קורה להם. אבל אני נותן להם לעשות את מה שהם חושבים שצריך. ילדים הם קצת כאוס, ויש לאפשר את הכאוס הזה, כמו גם הפחד.
"הילדים הם החץ ואנחנו רק הקשת שיורה אותם החוצה אל העולם"
ורוניקה פרס, 40, שחקנית ופטרונה של "Power-Child eV", מינכן
אני רואה בזה האתגר הגדול ביותר עבור ההורים לא להקרין את הפחדים שלהם על הילדים. כאשר ההורים עושים זאת, הם מטילים נטל גדול על ילדיהם. הנביא חליל גיבראן ניסח בצורה יפה מאוד את עקרון ההשתחררות: הילדים הם החץ, אנחנו ההורים הקשת שיורה את החץ הזה החוצה אל העולם. העולם הפך מסוכן יותר ואנחנו לא יכולים שלא להגן על ילדינו טוב יותר. אך יש לעשות זאת בדרך רגישה, ולא על ידי הפעלת שליטה פוחדת. אני צריך להבהיר לילד שלי בשלב מוקדם שלאף אחד אסור לחצות את גבולותיו. אני צריך להתריע בפניכם במצבים מסוכנים וללמד אותו לומר "לא". אך זה חייב לקרות בפתיחות המחזקת את הילד ולא מחלישה אותו.
"על ההורים לעבוד מההתחלה כדי להיות מיותרים"
גרלינדה אונברזגט, 45, סופרת ועיתונאית (כתבה תחת שם הבדוי "Das Lehrerhasser-Buch"), ברלין אני זוכר את המצב בדיוק כשבני בן הארבע דאז נעלם ל טירגרטן. שעתיים רצתי בפארק לחפש אותו. כשהגעתי הביתה לגמרי בהיסטריה להתקשר למשטרה, הוא היה בפתח - מכיוון שהוא לא מצא אותנו שוב, הוא עשה את המובן מאליו והוא הלך לבד הביתה. באותו זמן חשבתי: הוא רק ארבעה והרבה יותר הגיוני ממך, אני שמח שתמיד הייתי צריך להפיץ את הפחדים שלי לארבעה ילדים. מכיוון שאינכם יכולים לדאוג להכל, אך עליכם גם להביא ילדים לעולם: שלחו את הבת לבדה באופניים לבית הספר, תנו לבן לחתוך ירקות בסכין חדה. כשפחדתי תמיד הודעתי לילדים שלי, אבל גם אמרתי להם שהפחד הזה הוא הקטע שלי. כי אני חושב שאתה צריך לעשות דברים למען ילדיך, שאתה צריך לתמוך בהם וצריך לדעת איפה הרגשות שלך נפסקים ומה רצונותיו של הילד, כי ילדים רוצים לעשות הכל לבד. הבנתי שסיפור האהבה שיש לך עם ילד שונה באופן מהותי מזה של מבוגר: הוא נגמר אוטומטית מתישהו. הורים צריכים לעבוד מההתחלה כדי להיות מיותרים ולבטל את עצמם.
