אנחנו מזנים משפחתיים!
כשתג'אנה שלייכר סוגרת את הדלת בבוקר והולכת לעבודה, היא יכולה להיות בטוחה שהכל יסתדר בבית. לילדים פיין ולינוס, בני שש ושלוש, מטפלים באמינות ובאהבה, הם מקבלים ארוחת צהריים טעימה ובריאה, וכשטתג'נה שלייכר חוזרת, כל הדברים הנחוצים נרכשים ועבודות הבית נעשות לרוב - זה מה שבעלה דואג.
במשך שנתיים המורה בת ה -41 הייתה המפרנסת העיקרית במשפחה, בעלה כריסטיאן, מהנדס חשמל מיומן, דואג לילדים ולמשק הבית וגם דואג למספר ילדים מעונות יום לפי שעה. השניים יכלו לדמיין את היומיום המשותף בקושי שונה. החלפת התפקידים לא תוכננה, "ככה התברר", אומרת טג'אנה שלייכר.
כריסטיאן שלייכר, כיום בן 40, קיבל שכר טוב כמנהל פרויקטים, אך לא מרוצה: במקום להוביל צוות, הוא היה מעדיף לעבוד כבעלי מלאכה וטכנאי, ממש כמו שהיה בתחילת הקריירה. אבל זה לא היה אפשרי בעמדתו. בנוסף היו נסיעות של נסיעה של כ -120 ק"מ מדי יום. כריסטיאן שלייכר כמעט ולא זכה לראות את משפחתו; בבית אשתו נאלצה לדאוג להכל.
על מנת להיות מסוגלת לבצע את פעולת האיזון בין משפחה לעבודה, טג'אנה שלייכר הפחיתה בהדרגה את שעות העבודה השבועית שלה כמורה לשליש. הלחץ ותחושת האי-נוחות נותרו. "משהו צריך להשתנות", שניהם היו מודעים לכך, והם החליטו לחלק מחדש את המשימות: כריסטיאן שלייכר עבד גם הוא במשרה חלקית - ומהר הבינו כמה טוב היה לו יותר זמן לילדים. "בעיקרון בעלי הוא בחור ביתי," אומרת טטיאנה שלייכר. "הוא אוהב לבשל ולשחק עם הילדים, והוא אוהב גיהוץ." שכנה ידידותית הציעה לכריסטיאן שלייכר לוותר על מקום עבודתו, להשתלט על ילדים ומשק בית באופן מוחלט ובדרך אגב לעבוד כאב יום. הוא מצא את הרעיון טוב באותה מידה - בהנחה שאשתו תהיה מוכנה לגבות להעסקה מלאה כך שתובטח הכנסה משפחתית. היא הייתה "סקפטית בהתחלה אם אני אתפוס את זה", היא נזכרת. אבל אז היא החליטה שהיא רוצה "פשוט לנסות את זה" עם עבודה במשרה מלאה, שזה בדרך כלל קל בתפקידה.
היפוך התפקידים הביא יותר איכות חיים
כיום, שניהם שמחים על הצעד: הוא בהתלהבות עוזרת בית ואב יום. זו ברכה עבורם שלא יצטרכו לעבוד קשה כדי לעשות הכל, אלא להיות מסוגלים לעבוד בצורה מרוכזת, מבלי לדאוג אם הילדים מטופלים היטב וכביסה נשטפת. "החלפת התפקידים הביאה לנו המון איכות חיים כמשפחה", אומרת טג'אנה שלייכר.
אכפת לה מהכסף, ובמיוחד לילדים ומשק בית: זה כבר לא יוצא מן הכלל. כמעט חמישית ממשקי הבית הרב-אישיים ממומנים כיום בעיקר על ידי נשים. לא כל המשפחתיות הררינינן החליטו כמו טג'אנה שלייכר מרצונה. רבים הם הורים יחידניים או שהם צריכים "להרוויח כסף" עבור בעלם מכיוון שהוא איבד את מקום עבודתו.
לא תמיד כולם מרוצים
קרלה בורנמן (השם השתנה) הרגישה מתישהו לכודה בתפקיד המפרנס. אך בתחילה בן ה 47 אהב את הרעיון לחיות מודל משפחתי חדש. "בהתחלה שנינו היינו גאים להיות בין הראשונים שהתאמנו בפועל בשינוי התפקיד הזה", היא נזכרת. כאשר הכירה את בעלה לעתיד רוברט (השם השתנה) לפני 15 שנה, עורך הדין לתואר שלישי עבד במשרד עורכי דין יוקרתי בקלן. למדען התרבות היה משרה בשכר טוב עם חברת אינטרנט צעירה. במהלך גל פשיטות הרגל באביב 2000, המכונה "משבר הדוט-קום", איבד רוברט בורנמן, אז בן 35, את מעמדו, כמו כל כך הרבה אחרים. הוא החליט לפתוח עסק משלו עם תוכנה למכירות פומביות באינטרנט. אם ומתי הרעיון הזה היה מביא משהו לא היה בטוח. מבחינת קרלה בורנמן, זה לא שינה את רגשותיה כלפי רוברט והרשעתה: אני רוצה להביא ילדים לעולם עם האיש הזה.
השניים עברו לדירה משותפת, רוברט בורנמן הקים שם משרד. לאחר שנה טובה, הזוג, שנשוי כעת, קיבל את בתו הראשונה, 15 חודשים נוספים לאחר מכן, השנייה. קרלה בורנמן הרוויחה כעת את הפרנסה לכל המשפחה בלבד. בעלה דאג לילדים ובמשק הבית בבית כשהוא מנסה להפעיל את עסקיו.
מודל מעשי בעיקרון שלא פעל בחיי היומיום של בורנמן: מכשיר ניקיון סופק לפי שעה, פירות וירקות טריים הועברו מהחווה האורגנית, אך קרלה בורנמן הייתה כל הזמן עסוקה בבית לעשות את מה שנשאר: לנקות את המדיח, את האולם להקציף, צלף פירות לילדים.
חוויה שנשות משפחה רבות צריכות לעשות: למרות היפוך תפקידים, אין מעט או לא שינוי בחלוקת המשימות בחיים הפרטיים. האישה היא לא רק המפרנסת העיקרית, גם עבודות הבית הן מעל לכל תפקידה. "הרגשתי לחוצה יותר ויותר", אומרת קרלה בורנמן - ומתארת סצנה טיפוסית בשבת אחר הצהריים של יום שבת בקיץ: הוא עשה את עצמו בנוח על הספה בגינה, בזמן שהיא תולה את הכביסה לעתים תכופות. "אתה יודע, אני די שבורה מהשבוע - אתה יכול לגעת בקלות!", היא קוראת ברוגז מעבר לכתפה. אבל בעלה פשוט מנענע את ראשו באי אמון: "למה אתה לא משאיר את הכביסה? אתה חסר מנוחה ופשוט לא מצליח להגיע למנוחה!" והמשיכו לקרוא בעיתון שלו.
מטפלת משפחתית ובמקביל עקרת בית
קרלה בורנמן זועמת, אך מנסה להישאר רגועה. דברו על כמה כוח העבודה שלה חשוב למשפחה. פונה אליו שיעשה יותר עבודות בית, "אחרת אני אתמוט ואפול". הוא לא אוהב את מה שהוא עושה על בסיס יומיומי, "אבל ברור שאתה לא רואה את זה", ושגם החברה שלו לא מתחילה בגלל שיש לו מעט מדי זמן לזה. "ואז תפסיק עם זה ותשתלט על משק הבית לחלוטין," היא מציעה. הוא מוחה. "ואז תוודא שאתה סוף סוף תקבל כסף לחברה שלך," היא אומרת בכעס.
ככל ששני בני הזוג מתמזגים פחות עם דימויי התפקיד הסטראוטיפיים, כך גדל הסיכוי שהמודל יצליח.
מחלוקת, שכן עדיין היו רבים בין השניים. הטיפול הזוגי השתפר לזמן קצר. אך כאשר הוצע לקרלה בורנמן להיות שותפה במשרד עורכי הדין, הסכסוך פרץ שוב. היא דרשה תמיכה רבה יותר, הוא סירב והיצמד עוד יותר לרעיון העסקי שלו. עשר שנים נוספות חלפו עד שרוברט בורנמן הודה שלעולם לא ירוויח עם החברה שלו. קרלה בורנמן הספיקה כשהתמודד עם הפרויקט הבא, כנראה לא מפרה באותה מידה: היא משכה את הקו ונפרדה מבעלה.
מה מבדיל את שלייכר, בו האישה גם מביאה את הכסף הביתה, מהבורנמנים? מדוע זוג אחד נכשל, השני מרוצה? "ככל ששני בני הזוג מתמזגים פחות עם המודלים לחיקוי הסטריאוטיפיים, כך גדל הסיכוי שהמודל יצליח", אומר הפסיכותרפיסט בהמבורג, אוסקר הולצברג. "עדיף ששניהם רואים את היפוך התפקידים כפרויקט משותף, כולל הכרה בהישגי זה." אבל זה לבד לא מספיק, אפילו משפחה, חברים, מכרים צריכים לחשוב מחדש, הסביבה חייבת להיות פתוחה לאורחות חיים שלא היו מוכרים בעבר: הבורנמנים היו בשכונה היקרה שלהם, בה נשים נשואות צריכות להיות "אשה במקצועה", כמעט אקזוטיים.
שניהם חייבים לדבר בגלוי על תפקידיהם
"ילדים ומשק בית" כעיסוק העיקרי הנוכחי אצל גבר? לא ניתן להעלות על הדעת בסביבה כזו. אבל לא רק שם. בטינה ריינהרדט (השם השתנה) מרגישה כל יום איך בעלה סובל, באים בהרבה ממה שיש להם. האחות הגריאטרית בת ה -50 מקבלת כ -2500 יורו נטו בחודש, בעלה אמיל כעובד מחסן רק 700 יורו. חוסר האיזון הכלכלי הוא לרוב נושא שיחה אצל ריינהרדץ. כשנפגשו, השניים הרוויחו בערך אותו חודש. בטינה ריינהרדט הייתה עוזרת רפואית, אמיל ריינהרדט נהג בחברה. הזוג התחתן וקיבל שני ילדים. בטינה ריינהרדט המשיכה לעבוד והחלה את הכשרתה המשרה חלקית כאחות מוסמכת בסוף השלושים. בעלה, שהיה אז מובטל, עקב אחרי התפתחותה בלי הרבה אהדה, אך דאג ללא אכפת לילדים ולמשק הבית - "כמובן," אומרת בטינה ריינהרדט. אמנם לילד בן 51 יש שוב עבודה, אבל בטינה ריינהרדט רואה את המשכורת שלו ולא "דמי כיס". היא עדיין המפרנסת העיקרית, דיור בתשלום, גרה, לומדת ילדים, מטיילת יחד. לבעלה קשה לקבל את זה, אבל לעתים נדירות הוא מדבר על זה. "הוא כנראה מרגיש חלש ופגוע", מנתח הפסיכותרפיסט הולצברג. "הוא היה מחמיר עוד יותר אם יודה בעלבונו. הוא גם חושש לאבד את הכבוד והאהבה של בן זוגו, שהיא לא יכולה להעריך אותו יותר, אז הוא שותק, ולפחות הוא יכול להיות חזק מרגיש כל כך מתמשך, זה מבוי סתום טרגי. "
בטינה ריינהרדט השלימה עם התנהגות בעלה, כמו גם את העובדה שהיא מרוויחה פי שלושה וחצי ממנו - וכי בכל השנים הללו הוא מעולם לא ניסה להדביק מקצועית, למשל באמצעות השכלה נוספת. "בדרך כלל הוא תומך בי המון", היא אומרת.וכנראה שהחיים שלה יחד הם עכשיו ממש כמו שהם. "אני גאה במה שעשיתי," היא אומרת ומחייכת.
