מקס ראייב: "ברור שאני משחק עם קלישאות"

עם אורכסטר של פלסט, מקס ראייב עושה מוזיקה בסגנון שנות העשרים כבר יותר מעשרים שנה. הוא סייר בהצלחה באסיה, הופיע בקרנגי הול בניו יורק ובחתונתו של רוקיסט ההלם מרילין מנסון. כעת הקליט התושב המערבי בברלין אלבום סולו. בשיחה הוא מציע בנימוס מים מינרליים, מדי פעם מיישר את העניבה ומספר על סלידתו מג'ינס ועל נטייתו להומור שחור.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: מר ראאבה, נראה שנפלת בזמן המראה והמוזיקה שלך. מה הדבר המודרני ביותר בך?

מקס ראייב: השעון המעורר שלי. זה מכשיר דיגיטלי כזה שיש בו סוללות. זה עובד בלי שתצטרך להעלות אותו. אני חושב שזה הדבר הכי מודרני שיש לי.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: מוזיקאים רבים עוברים את הלילה וישנים עד הצהריים. איך זה איתך, אתה מאוד ממושמע?

מקס ראייב: לא, אני בכלל לא ממושמע. כשיש מסיבות בכורה ואני בעצם צריך לישון כי יש קונצרט למחרת, אני לעתים קרובות האדם האחרון שעוזב את המסיבה. למרות שאני תמיד עושה את זה אחרת.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: איך היה בצעירותך כשחבריך לכיתה שמעו את אבא ונשפכו לדיסקוטקים. מאז אהבתם תקליטי ישן מלוחים?

מקס ראייב: כן, זו הייתה המוזיקה שלי. אבל לא דיברתי על זה הרבה.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: האם טעמך המוזיקלי היה מביך?

מקס ראאבה: כבר ידעתי שמה שאני אוהב לא ממש מעודכן. אבל גם אני לא חשבתי שזה מאוד סודי. כשהיינו בדרך שמעתי את מה ששמעו האחרים.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: התלבשת אחרת מחברי הכיתה שלך?

מקס ראאבה: שונה באופן בולט. אהבתי מעילי קורדרוי. פעם היו לי גם זוג ג'ינס, אבל מצאתי שזה לא נוח. בחורף היה קר מדי וחם מדי בקיץ. אז עברתי שוב לקורדרויס.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: מה לובשים כשאתה מסתובב על הספה ביום ראשון אחר הצהריים וצופה בסרט - מכנסי טרנינג?

מקס ראייב: לא, מכנסי טרנינג בהחלט לא. יש לי מבחר מכנסי קורדרוי רחבים שהלבשתי לניקוט.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: האם אתה מרגיש לפעמים שאתה חי בזמן הלא נכון?

מקס ראייב: זהו. אבל אני מרוצה מאוד מהזמן בו אנו חיים. פרט לטיול הקצר ברפובליקת וויימר, יש לנו לראשונה בידינו, השולט בנו. לפני כן גרו הגרמנים תחת מלכים או דיקטטורים מטורפים. עכשיו אנחנו חיים בתנאים מאוד מסודרים, אנחנו בסדר. אנחנו יכולים לקנות את הדברים הטובים ביותר, אבוקדו ומנגו, למשל. יש לנו הסקה מרכזית, אתה לא מותקף כל הזמן ברחוב. ואנחנו יכולים לעשות מוזיקה שהיא לא מהעת ההיא, היא לא הייתה קיימת לפני כן. בתקופתו של באך נשמע רק מה שהיה מודרני באותה תקופה. ובקלאסיקות כל ברוקנר ווגנר, אבל כמעט אף אחד לא שמע את בטהובן.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: הקטעים שאתה מפרש הם בעיקר מרפובליקת וויימר. מה מרתק אותך בשנות העשרים?

מקס ראייב: מעולם לא הייתה התייחסות כה אירונית למילים ותכנים בשום זמן אחר. מילות השיר מנוסחו בצורה חכמה אך יחד עם זאת הומוריסטיות ומבדרות להפליא. זה לא קרה לפני כן, אבל לא אחר כך. למרבה המזל עכשיו זה מתאושש לאט, שוב יש מוזיקת ​​פופ חכמה מאוד, דוברת גרמנית. אבל מה שנקרא להיט הוא עדיין די עכור.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: הקופירייטרים והמלחינים באלבום הנוכחי שלך "Übers Meer" הם כולם ממוצא יהודי. האם זו הייתה בחירה מודעת?

מקס ראייב: לא, ככה התברר. זה קשור בהומור. קופירייטרים כמו פריץ רוטר ורוברט גילברט דרבנו זה את זה, הפכו מתוחכמים ומוזרים יותר. והם במקרה היו יהודים. חיברתי את התקליט על פי היבטים מוזיקליים ואז הבנתי שכולם חתיכות של אנשים שלא יכלו להישאר בגרמניה אחרי 1933 ונאלצו להגר. לכן הכותרת "Übers Meer".

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: גיבורי השירים האלה לפעמים עבים באגרוף מאחורי האוזניים, הם בוגדים בנשותיהם או מציעים הצעות חלקלקות, למשל בשיר "האם אתה יודע מה אתה יכול".

מקס ראאבה: כן, זה היה חופש אחרי עשרות שנים של צנזורה שהקופירייטרים ניצלו. אני מאוד אוהב את ההומור השחור הזה, אבל באלבום הנוכחי הוא עדיין ממוזג. הפעם היה מדובר יותר בתואר השקט והנשמה.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: מדוע הקלטת תקליט מהורהר כזה בלי תזמורת כרגע?

מקס ראאבה: להנאת הקלטת שירים במצב רוח חם ואינטימי באולפן. לעתים קרובות אני שר לעצמי באופן פרטי. ושמתי לב שאז אני שר שלם בשקט. בסגנון הזה רציתי לרשום תיעוד.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: איך אתה אוהב שירים כאלה?

מקס ראאבה: אני הולך לארכיונים או למרתף של חנויות מוסיקה, יש בדרך כלל כמה מגירות, בהן אוגרים ספרי אוכף ישנים. "תה בשעה חמש" הוא שם המשחק או "תה וריקוד", מלפנים הוא כיסוי צבעוני מאוד ועליו זוג ריקודים ובתוכו נאספים להיטי הריקודים של אז.

אני לא רוצה לעצבן אף אחד

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: נושא אחד באלבום הוא הפרידה. זה אמור להיות מוכר לך מאוד, אתה תמיד בתנועה.

מקס ראאבה: כן, אבל כולם מכירים את התחושה הזו. זו הסיבה שההקלטות נסוגות ושקטות מאוד. אני לא רוצה להרגיז אנשים מהפרשנות שלי.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: האם זו הסיבה שבגללה אתה פועל לא שקט יחסית על הבמה?

מקס ראייב: (צוחק) כן, גם אני לא עושה הרבה. כשאני שר על השמש והירח, אני לא צריך להופיע. ואני לא צריך להיות תיאטרלי לגבי לב כשמדובר באהבה.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: כל מי שחווה את זה בשידור חי, בכל זאת מפוצץ. הם כמובן גם נסוגים מאוד.

מקס ראייב: אני מנסה את זה. הקונצרטים שלי לא צריכים להיות הרצאה באוניברסיטה, אלא ערב משעשע, אבל המוסיקה הזו נכתבה.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: האם אתה יכול להסביר מדוע המוסיקה שלך עובדת כל כך טוב בחו"ל? המילה בדיחה הולכת לאיבוד עבור רוב המאזינים.

מקס ראאבה: זה עובד אך ורק דרך המוזיקה והדרך בה אני משתמש בקולי. בנוסף, לעתים קרובות אני מסביר בין שירים בשפה המקומית, על מה מדובר.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: עבור זרים רבים אתה המהווה את הגרמנית. זה מפריע לך להיות סוג של נציג?

מקס ראייב: כל אחד הוא נציג ארצו ברגע שהוא עוזב את הגבולות. בין אם אתם נכנסים למסעדה עם מכנסיים קצרים ונעלי בית עכשיו או עם פלג גוף עליון חופשי בגלידריה.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: לעולם לא תעשה זאת.

מקס ראייב: לא, לעולם לא הייתי עושה את זה. רק רציתי להבהיר שכולם נושאים באחריות לתדמית שהוא מעביר בחו"ל. כמובן שאני משחק עם דמותו של הגרמני. אנו מגישים סטריאוטיפים עם המראה המדויק שלנו, עם הערכים והיציאות המאורגנים היטב שלנו. מה שגורם לאנשים להיות מטומטמים הוא שיש דבר כזה הומור ואירוניה עצמית בגרמניה.

אני לא ממושמע

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: האם יש הרבה צחוק בהופעות שלך בחו"ל?

מקס ראייב: כן, למען האמת, אפילו יותר מאשר בגרמניה. כשאני עושה מתינות בארה"ב, לפעמים אני מרגיש כמו סדרת קומדיה עם צחוק מעולה.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: האם אתה מרגיש יותר כמו מוזיקאי או בדרן ברגעים כאלה?

מקס ראאבה: כשאני שר אני מוזיקאי. וכשאני עומדת שם ומספרת משהו, אני שונה ומבדרת את האנשים. שניהם שייכים יחד בשבילי.

ChroniquesDuVasteMonde-woman.de: מה היית עושה אם שום דבר לא היה קורה לקריירה הקולית שלך?

מקס ראייב: (צוחק) פנר? אני לא יודע. למעשה למדתי באופרה. מימנתי את הלימודים במוזיקה שאני עושה עכשיו. לא תוכנן לי לדבוק בזה. אבל זה הלך טוב והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אתה צריך להיות ממושמע להפליא כזמר אופרה. אני לא.

מקס ראייב: מעבר לים

גוונים רכים בצורה בלתי רגילה שמקס ראאבה מכה באלבום הסולו שלו "Übers Meer": 15 שירים, כולם משנות העשרים, שנכתבו על ידי מוזיקאים יהודים. קלאסיקות כמו "איפשהו בעולם" או "ממש בחלק האחורי בו עומד המגדלור" אנו מכירים במקורם של ההרמוניסטים הקומיקאים והנס אלברס, יצירות אחרות הן פנינים אמיתיות שמקס ראאבה חפר בארכיונים. רקורד חם ואינטימי - אבל אנחנו מתגעגעים להומור השחור שהזמר כל כך אוהב.

באפריל מקס ראייב יוצא לסיבוב הופעות. את כל התאריכים תוכלו למצוא אצלנו לוח תרבות.

The Spiders and the Bees (מאי 2024).