"אתה צריך לזרוע אהבה"
הנס קרה לפני כמה שבועות על חתיכת אחו קטנה. באמצע כפר בפנים, בין תל אביב לחברון, ירושלים ועזה. אייאס שבטה מתכופף ומרים פקק מן העשב. "צובה", מותג יין ישראלי של קיבוץ מקרוב. הוא מניח את זה בידי אשתו אווי גוגנהיים-שבטה, מחייך. זה רק פקק רגיל ועדיין הוכחה. על שעשה את אהבתם של אווי ואייאס, מה שהפוליטיקאים מנסים פחות או יותר מחויבים במשך יותר מ -60 שנה. אווי ואייאס כינסו ישראלים ופלסטינים, לפחות חלקם: אחיו של אווי, למשל, המתגורר כמתנחל יהודי בגדה המערבית, והוריו של איאס, שכפריהם נהרסו ב -1948 על ידי חיילים יהודים. יחד חגגו את בת המצווה של בתו הצעירה של אווי ואייאס, דיברו וצחקו, אכלו ושתו יחד. יהודים ומוסלמים, כיפה וצעיף, לראשונה מאז אווי ואייאס נשואים.
יהודי ופלסטיני? קשר קשה.
הם מתגוררים בנווה שלום / ואחת אל-סלאם. כפר עם שני שמות, עברית וערבית, ומשמעותו "נווה מדבר של שלום". הנזיר הדומיניקני ברונו הוסאר ייסד אותו בשנת 1972 באתר מנזר לשעבר. "איפה אין אהבה", אמר ברונו הוסאר, "לזרוע אהבה". פלסטינים ויהודים יחד. מקום המיועד לאוי ואייאס ואולי המקום היחיד בארץ שבו בני הזוג יכולים לחיות את אהבתם.
אווי גוגנהיים-שבטה, בן 54, הוא יהודי שוויצרי. איאס שבטה, בן 52, הוא פלסטיני מטייבה. היא פסיכותרפיסטית משוחררת, עם בירקנשטוק וחליפת מכנסיים חכמה, עם הרבה קווים של צחוק המעידים על חיים טובים; תמיד ישיר, ובכל זאת לא לפגוע. הוא נודד פוליטי שמנהל את הכפר, לקוני, ערני ותמיד מעוניין להדגיש את נקודת המבט הפלסטינית. עם משקפיים מעל חולצה משובצת צבעונית. זמן קצר לאחר שפרצה האינתיפאדה הראשונה ב -1987, גייסה פלסטינים וישראלים אחד נגד השני, הם התארסו. הם נשואים כבר 20 שנה. אמו של אייאס האמינה שבנה איבד את דעתו, האשימה אותו בכך שהביאה בושה למשפחה. וכאשר שני בסופו של דבר להתחתן, אוויס אב מאכזב את בתו, קורא הנישואים שלה לא טבעי.
היו הרבה הסתייגות, כולל משלהם. כשהם יוצאים לראשונה לקולנוע בירושלים בפעם הראשונה, אווי מקפידה להישאר כמה צעדים מאחורי אייאס ברחוב, לבקש ממנו לא לדבר איתה, אפילו לא בקולנוע החשוך. "ידעתי שהוא צריך להרגיש מושפל מאוד, אבל עדיין לא הייתי מוכן", אומרת אווי. באמצע רובע יהודי, יחד עם ערבי - היא לא רצתה בכך. "היום אנחנו זוג נורמלי".
אווי מושכת את סנטרה. היא נראית מרדנית. היא עדיין רוצה נישואיה להיות עניין של כמובן, להיות שגרתי. שלוש פעמים בשבוע הם הולכים יחד. הם משחקים טניס, פטריות ביער. "רגיל למדי." והיא יודעת שהיא מעוררת נורמליות. יש מספיק מה שהופך את זה זוג שוויונית יוצאת דופן. היא אוהבת חומוס, דייסת החומוס הערבית, הוא רסקט, עם גבינה שוויצרית. היא לא שונאת אלא חנויות כלבו, לאייאס יש אוסף ענקי של נעליים. "אנחנו הולכים לקניות עם אבא שלנו", אומרת הבת מאיי, בת 17. "הוא אוהב את זה". וגם אייאס הוא גם זה שמנקה. "הוא יכול לעשות את זה טוב יותר." כמובן, יש גם הרבה כי הם לא מסכימים על ואינם מסכימים. באילו מפלגות מותר לבנות, האם ערפאת היה אשם בחיזוק הימין הישראלי, האם באמת צריך נוקיה 6500 Slide, אם אפילו לסדאם חוסיין היו צדדים טובים.
אייאס יושב על הספה, רגליו משוכלות. תריסים הם הורידו, מיזוג אוויר מזמזמת. ספרים בעברית, בערבית ובגרמנית נמצאים על המדף, מעורבים. לפני זה בובות צבעוניות maché בובות של הבת, תמונות, הסיכויים ואת הקצוות.
"היה לנו מאבק קשה במלחמת המפרץ השנייה", אומרת אבי. אייאס מניח את ידו על ירכה. לא להפריע לה. היד כאילו אומרת: אני שייכת לך, לא משנה כמה אנחנו שונים. "מצאתי את זה בלתי נסבל שהוא מזדהה עם סדאם חוסיין, המפלצת, הרודן הנורא הזה". אייאס מגן על עצמו. "לא תמכתי באיש, אלא בסמל". אווי מסתכלת על אייאס מאתגר לתוך העיניים. "אבל כשהסקאדים העיראקים טסו מעל ישראל, רצנו יחד אל הבונקר, נצמדו זה לזה, פחדנו ביחד".
השותפות שלך היא מושג לכל הכפר
"אני אני והוא הוא, "אומרת אבי."אנחנו מקבלים שאנחנו שונים". כל כך קל? הבדלי סנונית? ואם יש מאבק? "טיעון?" אייאס מתיישר קצת על הספה. "אז אני אלך לישון." ואז הוא שותק. אתה לא תמיד מסכים, אומרת אווי. אבל הם לא כל כך רחוק אחד מהשני בכל מקרה. איש מהם לא מחא כפיים כאשר עזה מופצצת, וגם לא כאשר מחבל מתאבד פוצץ עצמו בירושלים. וכמובן, הם גם דואגים זה לזה. למשל, ביום העצמאות, כאשר הישראלים חוגגים את הקמת מדינתם. עבור הפלסטינים, יום זה נקרא אלנכבה, יום של אסון. "בעבר, יום העצמאות התכוון לי: לצאת, לרקוד, לשתות, פשוט להיות מאושר", אומרת אווי. "אני לא יכול לעשות את זה יותר, אני מכיר את איאס ואת הוריו, שני ההורים שלו איבדו את הכפר שלהם, את מולדתם, שניהם הפכו לפליטים".
מה שאוי ואיאס חיים בשותפות הוא הרעיון של הכפר כולו. יהודים, מוסלמים ונוצרים חיים זה לצד זה בתנאים שווים. 27 משפחות ישראליות ו -27 משפחות ערביות, כמחציתן היו נוצריות, המוסלמים האחרים. רשימת ההמתנה ארוכה. גן ילדים, בית ספר יסודי, בית ספר תיכון - בכל מקום יש מורה יהודי וערבי. עם זאת, אווי ואיאס הם הזוג המעורב היחיד. "משפחת גשר, "קוראת לה אווי.
אהבתה גדלה עם הכפר. אווי סיימה את לימודיה בפגישתו הראשונה עם אייאס בנווה שלום. היא עלתה על קביים לאחר תאונת רכיבה. אז, לפני 29 שנה, לוועידת השלום. הוא כבר ישב עם זקן מלא ושיער ארוך וזורם. לא ארוג, כי כפר השלום היה נגדו, ישראלי מדי. למעשה, הוא לא רצה לבוא, השתכנע. היה חם מאוד. היא עמדה לצדו. הוא עזר לה עם הקביים. הם דיברו. הוא, אפילו אז שתקן; היא מרתקת. אייאס הזיע. השיחה היתה מכורבלת. ואז היא לקחה אומץ, נשמה נשימה ונשפה בפניו. אוויר צח. רגע של אי-ודאות. ואז חייך. כזה הקשר שלהם.
שוב ושוב מעיזים משהו המדהים אחרים, אינו יודע אם יצטרף לתפקידו. הפוליטיקה היא תמיד חלק מהחיים שלה. איאס מוביל את בית הספר לשלום בנווה שלום כבר הרבה זמן, עכשיו הוא ראש העיר. אווי עובדת בחוץ בשתי מרפאות פסיכיאטריות. כאשר נחתמים הסכמי אוסלו ב -13 בספטמבר 1993, כל תושבי הכפר חוגגים פסטיבל גדול, שבע שנים לאחר מכן, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, נסגר בית הספר "אבל" למשך חודש ימים.
רבים אינם מבינים את הנישואין בין היהודי לפלסטיני
האם מערכת היחסים שלהם אינה חשופה לחלוטין לעליות ולפוליטיקה של הפוליטיקה? שוב, אייאס עוזב את הזמן. "באסלאם נאמר שכל אחד מהם, אחרי מותו, מתמודד שוב עם הבחירה בשמים: איזו אישה את רוצה להתחתן?" אייאס לוקח הפסקה קצרה. "הייתי מתחתן שוב עם אותה אשה". הוא אומר את זה בלי להסתכל על אווי בעין מאוהבת. היא אומרת, "לא התחתנו מתוך התרסה או התגרות, זה לא נישואים פוליטיים, זה רק אהבה". משהו שרבים לא רוצים להאמין ולהאמין. "ישראלים שבאים לבקר", אומר אבי, "הם לעתים קרובות ספקניים". הרעיון של נווה שלום הולך כל כך רחוק על מה שהם מכירים וחיים: ערבים ויהודים הם אויבים וחייבים להילחם זה בזה.
אווי אוהבת להשוות את ההיסטוריה של הכפר עם התפתחות של שותפות: "בהתחלה אתה רק תופס את הדמיון ואת מקום כל מה שיכול לחלק עד שאתה מבין את ההבדלים." אם האהבה היא גדולה מספיק, בני הזוג שורדים, זה גדל ו מתגלה ". אייס אומר: "העובדה שנווה שלום הייתה עובדת הרבה יותר ברורה מהיחסים שלנו, לא ידענו כלום בהתחלה, זה הלך הלוך ושוב, מעלה ומטה".
בינתיים, יש להם שלוש בנות, אשר גדלות רב לשוני. שפת המשפחה היא עברית, עם אורחים דוברי גרמנית או אנגלית, עם אביהם ערבית, עם אמא שלהם שוויצרית גרמנית. ליד נדין, בת 15 וקארין, 12. אף אחד לא מגלה אם היא ישראלית או פלסטינית. ביהדות היהודי הוא יהודי שאמו יהודייה. האסלאם הוא המוסלמי שאביו מוסלמי. Maï אומר שהיא שניהם. "הרבה אנשים אומרים: זה לא יכול להיות, אתה צריך להחליט, אבל אני יכול לחיות את שניהם." היא מהססת. "אני לא יכול לעזור בכל זאת." היא עומדת במטבח, מכינה אורז לעלי גפן ממולאים, מתכון מדודתה הערבייה.
אף אחד במשפחה אינו דתי. הדת לא תעבוד, אומרת אווי, זה יהיה מסובך מדי. עם זאת, יש מסורות. לאחרונה המפלגה באחו. קארין, בתה הצעירה, חגגה את בת המצווה שלה, מעין קונפליקט יהודי. חברים, אנשים מהכפר, יחד עם משפחת אוויס ומשפחתו של אייאס, סה"כ 140 איש. מעולם לא התכנסו כולם יחד. אווי מראה תמונה. אמה המצועפת של אייאס מתחברת לאמא של אוויס. אחיו של המתנחל אווי עומד וצוחק ליד אייאס. "אני כל כך גאה במסיבה הזאת, "אומרת אווי."למחרת בבוקר סיפרתי לאייאס כמה גדול הוא חושב שהוא הסכים, למרות שהפסטיבל הוא באמת יהודי". אייאס ואווי כבר מזמן התפייסו עם משפחותיהם.
היום, בסלון בנווה שלום, יש חזה ענקי. אנדרטת פיוס. אוויס ההורים קנו אותם לחתונה שלהם באותו זמן, וכשהם היו לפני 13 שנה הבת ועלו לישראל, הם הביאו את אווי לשעבר מרותק הארון אמנטל. "זאת היצירה האהובה עלי, "אומרת אווי. "אני זוכר בדיוק איפה היא עמדה בדירה השוויצרית שלנו באותו זמן, אני יודעת כל נושא סודי". בעבר, השוקולד האסור תמיד היה שם ".
ילדים אוויס עצמו לא צריך לחוות את ההורים כי הם נגדם. יש להם אתגרים אחרים, כגון כאשר אייאס ואווי לא מגיעים להסכמה. "אז הוא אומר כן ואני לא או להיפך", אומרת אווי. "אני אומר לילדים שלי: אם אתה רוצה אישור לכל דבר, אתה צריך את אישור של שניהם." אווי יודעת שזה לא אידיאלי. הכרזה מקובלת בהחלט תקל על הילדים. "אבל הם מסתדרים, דבר אחד שהם באמת לקחו ממנו הוא שהעולם מורכב".
מן המרפסת של הבית, אשר הם תכננו ובנו לפני 15 שנה, נוף מטאטא הרחק לתוך Latruntal פורה. בימים בהירים אפשר לראות את הים מכאן, קו הרקיע של תל אביב מצביע. זה החלום שלה, הבית הזה. "הנה אני יכולה לחיות במצפון נקי, "אומרת אווי. "הנה אני יודע: לא לקחתי את האדמה מאף אחד". העץ היחיד שהם עזבו עומד במהלך בניית הבית הוא עץ תפוח. בגודל של דובדבנים, תפוחים חמוצים בלתי אכילים תלויים עכשיו בגן. רק על ידי השתלת וזיקוק אפשר לנצח עץ אגס או תפוח, אומר אווי.
"תיאורטית, אפשר אפילו לקבל אגסים ותפוחים על עץ". אותם שורשים, אותו שבט, על אותה פיסת קרקע. ושם הם עומדים, היהודי השוויצרי והערבי הפלשתיני, מול עץ התפוחים שבאמצע ארץ הקודש. מדינה אחת, שני עמים, אווי ואייאס רוצים שלום במזרח התיכון, נווה שלום גדול לכל הארץ. "אם האהבה שלנו עדיין שלמה אחרי כל כך הרבה שנים", אומרת אווי, "זה בגלל ששמרנו את המקורות ואת הזהויות שלנו". היא אספה עלי גפן לאורך הדרך. "רק הצעירים מאוד, הירוקים הבהירים טובים". כך למדה מגיסתה הערבית. הוא שם שתי אצבעות בידה השנייה. היא הניפה את עלי הגפן כמו משחק קלפים. ואז היא מניפה את אייאס.
ברונו הוסאר: מקום לכולם - נווה שלום / ואחת אל-סלאם לנזיר הדומיניקני ולבן להורים יהודים, ברונו הוסאר, היה חלום: ליצור מקום שבו חיים יהודים, מוסלמים ונוצרים בשלווה. הקרקע עליה הקים הנזיר הדומיניקני את כפר השלום ב -1972 אינה שייכת לפלסטינים ולא לישראלים, אלא למנזר לטרון הסמוך. חמש שנים לאחר מכן, המשפחות הראשונות עברו לאתר של 100 דונם. גן הילדים ובית הספר הם דו לשוניים, משום שלילדים מהכפר יש גישה לשתי התרבויות. בבית הספר לשלום, בני נוער ערבים ומבוגרים יהודים מכל רחבי הארץ נפגשים בקורסים ובסמינרים. מטרתם היא לפתח מודעות רבה יותר לסכסוך ולתפקידו במשתתפים. www.nswas.org
המשך לקרוא אווי גוגנהיים שבטה, אייאס שבטה: "נווה מדבר של שלום", הייין, 8.95 יורו
